פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לט:יא

שבעים. הרי בריתו יקר מבריתו שלי שבעים פעם והשיב לו שאחד שלך יקר:

אתנך אשימך. משמע שהוא עצמו כבר עשוי אך שיתן וישים לו דבר שלא היה לו אך אעשך משמעותו שיעשנו בריאה חדשה ע' במ"ר פר' י"א סימן כ' כל הענין שם באריכות. ושם הגיר' ואעשך כמ"ש ויעש אלהים את הרקיע. ומ"ש בריאה חדשה. פירושו שהוסיף לו כח עליון ממרומים למעלה מכיפת הרקיע בעבור תוספת הרוח נקרא בשם חדש אברהם אב המון גוים נשיא אלהים וכמ"ש יבמות פרק הבא על יבמתו שאברהם ושרה טומטומים היו והובא בילקוט ישעיה נ"א אל צור חוצבתם וע' יד"מ. ועי"כ נשתנה טבעו ומזגו להוליד בנים:

ג' גדולות. הגדולה היותר גדולה שיתכן בעולם הזה והבא הוא מי שזוכה להיות קרוב אל הש"י לעמוד לפניו לעולם הוא ובניו והם האבות השלשה:

ממעטת פריה ורביה. שאכסניא אסור וממעטת היציאה פי' הממון של הוצאה וממעט את השם. כי בדרך אינו יכול לעשות מעשים טובים ואין פרסום. ומ"ש לעיל סימן ב' טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל. שהאמת שאצל בני אדם שאינם גדולים ומפורסמים שמם מתמעט בדרך שאין מכיר אותו אך בני אדם הגדולים והמפורסמים אם נוסעים ממקום למקום אז שמם מתגדל הרבה יותר מאשר נתגדלו בביתם וכאן מדבר ממנהג העולם וסתם אנשים ושם מדבר כפי מעלת אברהם:

לא נפש את חסר. אבל בהיפך כי ואעשך לגוי גדול. ולא ממון אבל בהיפך ואברכך וכמ"ש במ"ר פר' י"א סימן ה' יברכך בממון:

ארבעה הם. פי' שאלו ד' רמזה תורה שיצא להם מוניטין והתקינו להם מטבע יוצא בעולם מגודל חשיבותם ויקרותם:

ואעשך לגוי גדול. כוונתו למ"ש בסיפא דקרא ואגדלה שמך וכמ"ש אצל יהושע ודוד ומרדכי וע' ב"ק דף צ"ז מטבע של ירושלים ומטבע של אברהם אבינו:

בכור שורו. פסוק בברכת משה ליוסף ויהושע בא מאפרים:

שק ואפר מכאן. ובסוף מדרש אסתר הגירסא מרדכי מכאן ואסתר מכאן:

קובע אני לך ברכה. וזהו והיה ברכה שהיה לו לומר והיה מבורך או מברך אך ברכה הוא השם לדיבור של ברכה ואיך יהיה אברהם דיבור של ברכה. על כן דורש על נוסח ברכה בלשון משנה שלמדו מכאן חז"ל לקבוע להש"י ברכה על שם אברהם מגן אברהם. וע' תנחומא כאן וברכת תחית המתים נקראת ברכה של הקב"ה כי מפתח של גשמים ושל תחיה בידו של הקב"ה ונתקנה הברכה לשמו ולכבודו לבדו וברכת מגן אברהם ג"כ להקב"ה אך לשמו ולכבודו של אברהם ובזכותו. וצ"ע על הספק הזה אם שלו קודמת אם של הקב"ה קודמת ואיך יליף ששלו קודמת שלא הביא על זה שום פסוק. וגם על מתקני התפלה יקשה למה לא תקנו שלו תחלה ומאין למדו כן. אך כאן חסר וה"ג במ"ר פרשה י"א סימן ב' הובא ברש"י בחומש כאן ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב יכול יהא חותמים בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ואין חותמים בכולם א"ר חייא בר זעירא והיה ברכה ברכתך קודמת לברכתי משהם אומרים מגן אברהם אומרים מחיה המתים. ומ"ש והיה ברכה ברכת מגן אברהם היא ברכה שלימה בפתיחה וחתימה אך שאר ברכות י"ח אין בהם פתיחה. ומה שמקדים ברכת הש"י על ידי האבות ואברהם לברכת הקב"ה בעצמו הענין בזה כי הטובה שעושה הקב"ה ע"י תפלת הצדיקים הם מתגברים על מדה"ד ונעשה טובה בריבוי שפע וש"ש מתקדש בעולם. וע"כ ברכת האבות גדולה יותר מברכת מחיה מתים וקודמת לה והבן זה:

אלא השמים. צ"ל אלא השמימה וכן הוא בדפוס אחר ויש כאן שני ההי"ן מיותרים. האחד לרמוז על שבה"א ברא שמים כמ"ש לעיל פר' י"ב סימן ב' והה' הב' לרמוז שעל ידי שיוסף לו ה' על שמו יהיה פרה ורבה וזהו מ"ש בסיפא דקרא כה יהיה זרעך כמו השמים והובא מאמר זה אגב מאמר ר' יודן שדורש ואעשך לגוי גדול ואברכך על מנין אותיות אברהם וזה צ"ע שהרי כתוב ואברכך בלא ה' והוי"ו לא חשיב ואינם אלא רמ"ג ואפשר שהכוונה על מ"ש ואברכך ואגדלה שמך פי' כשאגדל שמך על מספר אברכך ויהיה שמך מספר אברככה בה"א אז תהיה לגוי גדול וע' רש"י בחומש בשס"א:

לא שם אדם פרה. מיד כשנתרצו על סכום המקח ופיסוק דמים נתברך וכמ"ש בסמוך אצל איוב. וכן אצל אברהם שכתוב אצלו ריבוי ברכות:

כיצד. בא לפרש מ"ש ונברכו בך כל משפחות האדמה:

אפילו ספינות. כמ"ש ביבמות דף ס"ג ואמר ר"א מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה אפילו משפחות הבאות באדמה אינן מתברכות אלא וכו' כל גויי הארץ אפי' ספינות הבאות בים אינן מתברכות אלא בשביל הצדיקים עכ"ל ופי' שכאן כתוב ונברכו בך כל משפחות האדמה ואין הים בכלל אדמה ובקאפיטיל י"ח פסוק י"ח כתוב ונברכו בו כל גויי הארץ והים בכלל הארץ כי ארץ פי' העולם בכללו:

לא נטל אדם פרוטה. ב"ב דף ט"ו ב':

קרי ביה בריכה. שהיל"ל והיה מבורך או מברך על כן דורש אל תקרי ברכה אלא בריכה:

דחזי לך למברכא. שאם היה כתוב והיה מברך היה משמע שהוא מצווה על זה לברך את הכל על כן אמר לו והיה ברכה שהוא רשות למי שירצה ויהיה ראוי לה ולא את הכל: