פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לד:יג

שלא הותר לו בשר. כמ"ש הנה נתתי לכם את כל עשב וגו'. אבל לא כל חי ואצל נח כתיב כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה. על כן הוזהר נח שלא יאכל אבר מן כל חי. וכמ"ש אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. בשר בנפשו הוא אבר מן החי. בנפשו דמו הוא דם מן החי. על כן כתב תיבת בנפשו בין בשר ובין דמו. דקאי למעלה ולמטה לאסור שניהם כמ"ש רש"י בחומש:

אך להביא את החונק. צ"ע הרי כל אך למעט ואיך אמר להביא את החונק. וגם למה חלק את שאול ותמו"ע בתרתי. על כן נ"ל ברור שהמדרש קיצר בלשונו. שעיקר כוונת הפסוק אע"פ שהתרתי לכם הריגת נפש כל חי ושפיכת דמו אך לא של אדם שזהו מ"ש ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. ובכלל זה גם לחונק את האדם וזהו דמכם לנפשותיכם שנשאר דמו בנפשו. ותיבת את לרבות את החונק עצמו כי תיבת את תמיד לרבות ולא דווקא חונק אלא בין חונק ובין הורג את אחרים ובין עצמו בין שופך דם בין לא שופך. ועל זה אמר יכול כשאול שהרג עצמו ג"כ ידרוש דמו והכתוב אומר וימת שאול במעלו אשר מעל בה' וגו' וימיתהו ה' הרי הכתוב מעיד שה' המיתו ולא שהמית את עצמו אלא על ששאול נפל ביד פלשתים שבאו להרגו והיו מתעללים בו ומטמאים אותו והיה בזה חילול שמו ית' יותר ועל כן בחר שיהרוג עצמו. וכמו שביקש דוד אל תאסוף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים חיי. ועל זה רמז בתורה במ"ש ואך את דמכם למעט שיש אופן שאינו חייב אם הורג עצמו. ואמר עוד יכול כחנניה מו"ע שמסרו עצמם לכבשן האש ונבוכדנצר באמת יותר היה חפץ שישתחוו לצורה ולא יושלכו לכבשן וא"כ הם בעצמם סבבו להם המיתה. על זה אמר ת"ל ואך פי' שדורש הוי"ו של ואך למעט גם באופן זה שהוא ג"כ פטור ומותר וקידוש הש"י כמפורש בהדיא בדניאל. ולכל זה כוון המדרש בקוצר מילין. כמין חומר:

מיד כל חיה. דעת המדרש שאין פירושו מהחיה עצמה ידרוש אם יהרוג אדם מאחר שזהו משלחת ה' לעונש על בני אדם כמפורש בתורה ושלחתי בכם את חית השדה וכו' ואין שום מצוה בתורה על שום בריה רק על האדם ע"כ דרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם פי' באיזה אופן אדרוש הריגת אדם על ידי חיה כשיש יד אדם באמצע:

זה השוכר את חבירו. איש ואחיו שותפים בהריגת אדם ששוכרו להרוג לאחר. שניהם חייבים בהריגתו. וזה ע"פ מדה ט' וכל זה כדעת ר' אלעזר לעיל פר' כ"ו בסימן ו' שאינו מתחייב על אדם אלא אדם ולא חיה ושאר בריה: