פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לד:יא

עוד כל ימי הארץ. פשוטו משמע שיהיה עת שלא תהא קיימת וכמ"ש והארץ כבגד תבלה. וכתוב ברישא דקרא כי שמים כעשן נמלחו. וברית זה נכרת עוד כל ימי הארץ. א"כ ה"ה כל ימי השמים. ומרומז בפסוק על פי מדה ט' זרע וקציר וגו' ודברים אלו נעשים על ידי המזלות ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים:

שבריתן כרותה. עי' שמ"ר סוף פר' מ"ד ד"ר פר' ג' סימן ט"ו:

ותופר ביום ההוא וגו'. פסוק הוא בזכריה י"א ואקח את מקלי את נועם ואגדע אותם להפר בריתי אשר כרתי וגו' ותופר ביום ההוא והמדרש מחבר פסוק זה לפסוק שבישעיה נ"א ע"פ מדה י"ז שבזכריה כתוב שיבוא עת שיפר בריתו ולא פירש באיזה עת ובישעיה מפורש שיבא עת שיתבטלו שמים וארץ. ובתורה מפורש שהברית תלוי בשמים ובארץ א"כ מ"ש בזכריה ותופר ביום ההוא היינו ביום שיתבטלו שמים וארץ. והמדרש מלמדנו שמ"ש עוד כל ימי הארץ דשייך למעלה הוא על ידי הברית שכרת עמו והברית הוא אח"כ בפרשה מיוחדת. אך דעת חז"ל שהברית והשבועה ענין אחד והשבועה נזכרה בפסוק הקודם. לא אוסיף לקלל ולא אוסיף וכו' עוד כל ימי וכמ"ש לעיל ריש סימן י' וש"נ. ועי' ויק"ר פרשה ו' סימן ה' שהשבועה והברית ענין אחד הוא וכן הוא בפר"א סוף פרק כ"ג וז"ל ונתן קשת לאות ברית שבועה בינו לבין הארץ. וע' מש"ש באריכות דשייך כאן ורמזתי על זה ריש פר' זו:

שהיו זורעין. סנהדרין דף ק"ח. תנחומא פסוק ויזכור אלהים את נח וכמ"ש וצאצאיהם לעיניהם. כי הוקשה להמדרש שמאחר שאמר בפסוק הקודם לא אוסיף לקלל עוד וגו'. הרי נכלל בזה שיתנהג העולם בכל ענינים אלו כמו קודם המבול ולמה הוצרך לפרט זרע וקציר וכו'. על כן דורש שמ"ש זרע וקציר וכו' הוא לקללה ומיעוט טובה ושייך למ"ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו משמע שזה טענה ומליצה על האדם שלא לקלל האדמה בעבורו ובסוף בראשית כתוב וכל יצר מחשבות לבו רק רע על כן וינחם ה' וכו' וכאן אמר כן לזכות. ודורש ע"פ מדה ל"א שמ"ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו שייך למ"ש זרע וקציר וכו' וזהו שאמר מי גרם להם שמרדו בי לא על ידי וכו' וע"כ אביא עליהם יסורים אך באופן אחר. שלא יהיה כליה עד קין וחורף על מלחמת גוג וכמ"ש לעיל פר' ל"ב סימן ח' עי' מש"ש ותבין כאן:

מקייץ אני עליהם. שישכון העוף עליהם כל הקיץ. ומחרף עליהם הבהמה כל החורף. שאם כפשוטו. קור וחום קיץ וחורף ענין אחד הוא. על כן דורש ע"פ גז"ש:

מה עבד לן. שסובר שמ"ש קור וחום פי' על יסורי אדם כנ"ל קור וחום שבגופו שחפת וקדחת כ"ה בתנחומא סוף בראשית:

שהיום והלילה. דורש כנ"ל דמ"ש עוד כל ימי הארץ שייך למעלה על השבועה של פסוק הקודם ונמשך מ"ש עוד כל ימי הארץ אל מ"ש יום ולילה לא ישבתו שהוא מיותר. ודורש דקאי על הברית וכל האדם הנ"ל שכל זמן שיהיה יום ולילה לא ישבתו האדם והברית שלהם. ושאר הדרשה כמ"ש בדברי רשב"ן:

לא על שהן זורעין ולא קוצרין. גירסא זו לא יתכן אם זרעו ולא קצרו מה היו אוכלים. ואולי כך צ"ל על שהן לא זורעים וקוצרים שהיו זורעים אחת לארבעים שנה וקוצרים בכל שנה כמ"ש יד"מ או שצ"ל לא זורעין ולא קוצרין שלא זרעו וקצרו אלא אחת לארבעים וכמ"ש לעיל פר' י"ג סימן ט' שהיה משקה אחת לארבעים שנה וצ"ע מנין לו זה. ועי' תנחומא סוף בראשית:

כמן פסח ועד עצרת. שהוא אויר ממוזג בלא קור וחום:

רשב"ג בשם ד"מ. ב"מ דף ק"ו בחילוף שמות התנאים:

חצי תשרי. ששה זמנים כתובים כאן כפי מנהג העולם כוללים כל י"ב חודש. והתורה סדרה כפי סדר דבר והפוכו זרע וקציר וגו'. וחז"ל כאן חשבו כסדר החדשים זרע חורף קור קציר קיץ חום. ור' יהודה מונה גם כן כפי סדר זה מר"ח חשוון ור' שמעון מונה מתשרי. ועי' פר"א פרק ח' באופן אחר:

לא שמשו המזלות. לעיל פר' כ"ה סימן ב'. ופרשה ל"ג סימן ג'. ושם מבואר:

שלא היה רשומן ניכר. שמחמת רוב הליחות והעבים התמידים לא ניכר פעולה בעולם:

לא ישבתו לא שבתו. פירשתי לעיל פר' כ"ה סימן ב' ע"ש: