פירוש מהרז״ו על בראשית רבה כח:ג

אפילו אסטרובולין. דעתו ג"כ כר' ברכיה שמ"ש אמחה פירושו במים ואת האדם פי' עם האדם כנ"ל. ואפילו מן האבנים וכאן אינו מפורש איך דרש על אבנים ולמה דווקא אסטרובולין ולא אמר אבנים סתם. ומפורש באיוב כ"ח אבנים שחקו מים. ופשט הכתוב שהמים שחקו את האבנים ועל שאמר בהיפך אבנים שחקו מים ע"כ דורש על אבנים ששוחקים הם אבני ריחים ששוחקים התבואה. וא"כ מ"ש שחקו נמשך למעלה ולמטה כאלו כתב אבנים שחקו שחקו מים. והתבוננתי שאם היה כן דעת ר' יוחנן לא היה אומר במים נמחה אלא נשחק. ע"כ נ"ל ברור שדעת ר' יוחנן שמ"ש שחקו נמשך למעלה לבד כנ"ל לדרוש על אסטרובולין ומ"ש מים דורש ע"פ מדה י"ז על שכאן כתוב אמחה ומחיה הוא במים כנ"ל שסובר כר' ברכיה כנ"ל. וזהו עומק דבריו במים נמחה שאין המים שוחקים אבנים אלא האבנים נמחים במים. ומ"ש ר"י בר"ס אפילו עפרו של אדה"ר. עיקר הלימוד ממ"ש כאן אשר בראתי פי' אדם יציר כפי. ומרומז שם באיוב פסוק הנ"ל תשטוף ספיחיה עפר ארץ. זהו אדה"ר שכתוב בו וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. ומ"ש אפילו לוז של שדרה. זה מרומז במ"ש שם פסוק הנ"ל ותקות אנוש האבדת שהלוז של שדרה תקות כל אדם שממנו יחיה עוד בתחיית המתים. כמ"ש בהדיא ויק"ר ריש פר' י"ח. מהיכן מציץ הקב"ה את האדם לעתיד לבא א"ל מלוז של שדרה כמ"ש וינץ השקד וגו' ע"ש וזה מ"ש כאן שממנו מציץ כנ"ל. אך דור המבול תקות אנוש האבדת כי לא יחיו לעתיד כמ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ו'. וכמ"ש שם סוף הפרשה שאיוב בא לפרש מעשה דור המבול. ואחר כתבי זאת התבוננתי שכן מפורש לקמן פר' למ"ד סימן ח' אתמול אבנים שחקו מים דאמר ר' יוחנן אפילו אסטרובולין של ריחים נמחה במים. וכן הוא במגילת אסתר פסוק איש יהודי וממה שכתבנו מבואר שדעת ר"י דווקא על אצטרובולין של ריחים על שהם תשמישי אדם ומרומז היטב בתיבת שחקו ולא שאר אבנים. ור' ברכיה דורש את האדם על כל אדם שע"פ האדמה ור"י דורש על אדם הראשון ג"כ:

ולא קיבלו מניה. כמ"ש לקמן פר' נ"ח סימן ד' שאדם וחוה הם מארבע זוגות שנקברו במערת המכפלה. וכמ"ש בגמרא דילן שראו שני עקיביו כשני גלגלי חמה: