פירוש מהרז״ו על בראשית רבה כח:ב

יקוו המים. לעיל פרשה ה' סימן א'. ושם מפורש כל המאמר איכה רבתי פסוק פרשה ציון:

אמחה את האדם אשר בראתי. ולא פירש כאן איך ימחה ובמה ימחה. ועוד שב' תיבות אלו אשר בראתי מיותרים ע"כ דורש אמחה כאשר בראתי. ומפורש במקום אחר שברא הכל בדברו כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו. ובאופן זה ימחה ג"כ בדברו וכדמיון זה ד"ר פר' ה' סימן י"ג אכנו בדבר כשם שבראתי את העולם בדבר וכו' ע"ש. ומ"ש את האדם פי' עם האדם וכאלו מפורש אמחה הכל עם האדם בדבר כאשר בראתי הכל בדבר. וזה על פי מדה ט' וי"ז:

אריות וגסטריות. בילקוט כאן גורס חילות וגיסטריות. ופירש המ"ע הם מקומות שבונים החיילות למצורות:

אלא מן העפר. דעת ר"ב שמ"ש אשר בראתי כפשוטו על האדם שברא אלא שמפורש שבראו מן העפר וכמ"ש וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וזהו מ"ש כאן אשר בראתי מעל פני האדמה היינו האדם. וכן כל הברואים וכמ"ש הכל היה מן העפר וכאלו מפורש אמחה עם האדם את הכל אשר בראתי מן העפר:

מי ממחה את העפר מים. שבמים נמחה ונשרה בטבעו. וכמ"ש במדבר ה' כ"ג ומחה אל מי וכו'. וכאלו מפורש אמחה במים את האדם אשר בראתי מעפר וכנ"ל. וע"כ אמר אמחה ולא אמר אשמיד אכלה שלא היינו יודעים במה אשמיד אבל בתיבת אמחה מפורש ברמז שהוא במים. וזה ע"פ מדה ט"ז שכאן צ"ל תיבת אמחה דווקא: