פירוש מהרז״ו על בראשית רבה כח:ד

אני ממחה. על שלא אמר אשמיד אכלה. דורש ע"פ מדת ממעל מלשון מוחה וממחה בלשון חכמים. על ביטול והשבתת רצון אחרים. ופי' אני מבטל רצון בריותי ואין בריותי מבטלים רצוני שלא כדעת הרשעים של דור המבול שסברו שהעולם שלהם ויעשו לעולם רצונם בו. חוץ מן הצדיקים שמשתמשים במדת קונם שהם מבטלים גזירתו ית"ש שזהו רצונו באמת שיבטלו גזירתו:

אוצרות בלוסים. פירש הערוך מלוכלכים. והמוסיף ערוך פירש בלשון רומי דבר בזוי. ובני המדינה היו סבורים שהיו האוצרות מלאים כל טוב. אלא שבעל האוצר צר עין מלפתוח ומלהנות אותם מהם:

המאושרים שבהם. ובא לדרוש תיבות אשר בראתי שהיל"ל שבראתי ודרש אשר מאושרים וכן לקמן פר' צ' בסופו אשר המאושרים. עי' במ"ר פר' ג' סימן י"ג עד נפח אשר וכו' ומש"ש. והנמשל כמ"ש בסמוך בדברי רב הונא שהיה ראוי שיבראו עוד תתקע"ד דורות ולא נבראו. שאותם נבראו מלאו העולם חטאים ונאבדו מן העולם דור אנוש והמבול והפלגה מזה יבינו שאותם שלא נבראו יותר רעים מהם:

אדם אחד מאלף. מדרש תהלים ק"ה ובילקוט שם:

אלפא ליין. ראשון בחשיבות וכן כאן אחד מאלף אחד מיוחד מן החשובים שבהם שאלו הדורות העשרה היו חשובים מן הדורות שהיו ראוים להבראות ולא נבראו ונח אחד מיוחד מן החשובים. ואותו מצאתי צדיק לפני. ולשון הערוך כמו אלפא שהיא ראשונה לאותיות של יון. והמ"ע כתב ועוד אלפא בלשון יוני כבוד ויקר וסולת זה ראש ומובחר הסלתות הוא עכ"ל וכן אצל היין והשמן. ולפי דרשה זו אין מרומז כאן מספר הדורות שהיו ראוים להבראות. ודורש עוד ד"א שתיבת אלף כפשוטו על מנין אלף והיינו אלף דור שבמקום אחר מפורש דבר צוה לאלף דור מדה י"ז. ודבר צוה פי' על התורה שצוה וכו' דור שהיה ראוי שתנתן לאלף דור ולא נבראו מהם אלא כ"ו דור וזהו שאמר אלף דור עלו במחשבה (או על אברהם וזהו דבר צוה משמע דבר אחד היינו המילה):

וכמה נמוהו מהם. מלשון המדרש משמע שבוודאי נמוחו אלא ששואל כמה נמוחו. וזה מרומז במ"ש כאן אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה. שמ"ש מעל פני האדמה מיותר. אלא שא"כ היה משמעותו שאותם שבראתי אמחה ואשר לא בראתי לא אמחה אבל עוד יבראו אך מאחר שכתב מעל פני האדמה משמע שאותם שבראתי אמחה מעל פני האדמה ואותם שלא בראתי אמחה ממקום שהם שם באוצר הרוחות וזהו ששאל כמה נמוחו מהם:

דבר צוה לאלף דור. וסיפא דקרא אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם היינו התורה שנתן לישראל ברית עולם והשבועה לאבות על ישראל שיקבלו התורה. ועל זה אמר דבר צוה לאלף דור:

זו המילה. כמ"ש דבר צוה משמע דבר אחד זו המילה וזהו שסמך לו אשר כרת את אברהם וכמ"ש וכרות עמו הברית. ובקהלת רבה פסוק אדם אחד מאלף מצאתי שני דעות אחד על אברהם היינו על המילה ואחד על משה היינו על התורה כמ"ש כאן. וכאן אמר אמחה ולא פירש כמה ימחה. ושם כתוב דבר צוה לאלף דור ולא היו אלא כ' או כ"ו כנ"ל. וע"פ מדה י"ז מלמדים זה על זה שרצה ליתן לאלף דור ומה שחסר מאלף הם שנמחו ובכתוב ג' מפורש אדם אחד מאלף מצאתי או על אברהם ונמחו תתק"פ או על משה ונמחו תתקע"ד וא"כ לא יתכן לפרש על נח. וזהו מצאתי וכמ"ש מפורש לקמן פר' כ"ט סימן ג' שאצל דור של תורה כתוב מצאתי ואצל אברהם ג"כ מצאתי אך על נח כתוב מצא שהוא מצא: