פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ט:ז

ונתתי לך. הכוונה כמ"ש בריש סי' הקודם. וס"ד והייתי לך לאלהים:

בעשרת השבטים ובשבט יהודה. שלענין העונש נחלקו לשנים וזהו בנים:

שעל עבירות שניהם. על אשר עברו על השמיעה ועל העשיה ע"כ גלו:

על אשר לא שמעו בקול ה'. היינו כל התורה. ולא שמעו ולא עשו כנגד נעשה ונשמע:

שירחקו הזנות. שמרומז בתיבת דרכך כמ"ש ריש קדושין באריכות ובפר"א סוף פרק י"ב ואין דרכך אלא דרך חתנים:

אל תקרב אל פתח ביתה. היינו בעריות שאפילו דרך אישות אסור וגם היחוד אסור עמה וכמ"ש לא תקרבו לגלות ערוה:

ותקריבי ימיך. וס"ד ע"כ נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל ארצות:

כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך:

ויבוא מלך בבל. וס"ד ויושב בערי שומרון:

בעצב תלדי בנים. וכמ"ש דברים כ"ח בניך ובנותיך נתונים לעם אחר וזהו בבית נכרי:

שהיו מסריחין. קדושין דף ע"א:

נשי עמי תגרשון. ובעשרת השבטים כתיב כמ"ש שם האמור בית יעקב:

אלא העולים. וכמ"ש איכה רבתי פסוק עוללים הלכו שבי לפני צר. אז ויצא מן בת ציון כל הדרה:

יסדת עוז. וכמ"ש עוז והדר לבושה:

ברוב עם. יתכן שדורש ברוב מלשון רביא שמילדי העם הדרת הקב"ה וכן הרובין:

כי חלק. דברים ל"ב ט':

אלעזר הוליד. ד"ה א' ה' י' ומונה שם כ"ד דור זה אחר זה נמשכים כשלשלת וכחבל:

השלשלת באה כך. שלשלת היוחסין צריכה להיות כך דור אחר דור בלא הפסק:

וטמאת את הנחלה. בא לפר' מ"ש בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ שהנואף מטמא ומחבל את החבל של יעקב חבל נחלתו:

מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי וגו' שתיבת לי מיותר אלא שמתמה למה רק לי בימי עלתה כך ולא בדור שלפני:

כי אויל עמי. וס"ד בנים סכלים המה וגו' פי' שזהו תשובה על דברי ירמיה שבימי דור שלפניך היו עדיין מכונים בשם עמי אע"פ שהוא אויל ובשם בנים אע"פ שהם סכלים עד אי לזאת אסלח לך בניך עזבוני כשהם עדיין בניך אעפ"י שעזבוני עכ"ז אסלח לך אך ואשביע אותם וינאפו וגו' סוסים מזוינים וגו' העל אלה וגו' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי אינם מכונים עוד בשם עמי ולא בשם בנים רק גוי כזה:

כחשו בה'. פסוק י"ב הוא בקאפי' ה' אחר פסוק סוסים מזוינים וגו' העל אלה וגו' והמדרש מקדימו והכוונה שאצל פסוק וכחשו בה' לא כתוב שיפקוד ויתנקם והוא בכלל אי לזאת אסלח לך אך לא אל הניאוף דוק בפסוקים:

עלו בשרותיה. לאויביהם אמר כך שיעלו ויחריבו אותם ואמר הטעם כי לא לה' המה כי בני זמה הם. ורחוק הדבר מאד לומר שדורו של מנשה שהעיד הכתוב מ"ב כ"א ויתעם מנשה לעשות את הרע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני ב"י שלא היו נואפים אלא הכוונה שדורו היו עדיין בני אבותם הם דורו של חזקי' אביו שהי' דור צדיק והם עצמם לא היו ממזרים אך בדור של אחר מנשה היו ממזרים מן הדור של מנשה ודוק:

פן ישבעו. עתה חוזר לדרשתו שהתחיל בריש הסימן מפסוקי משלי פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי שיגלו בעון הזנות:

כי ה' אלהיך מתהלך. אימתי הוא ה' אלהיך ומצילך מאויבך ונותנו בידך בזמן שיהיה מחניך קדוש מן הערוה שלא נראה בך ערות דבר אך מכלל הן אתה שומע לאו שאם יראה בך ערות דבר לא יתהלך בקרב מחניך ולא יצילך אבל יתן אותך ביד אויביך ע"פ מדה ט':

בין הקידוש לניאוף. בסוף סדר קדושים בפסוק ז' והתקדשתם וגו' ושמרתם את חוקותי ובפסוק ט' אשר יקלל את אביו וגו' ובפסוק יו"ד ואיש אשר ינאף ודורש שהוא דבר הלמד מענינו שע"י הניאוף באים לקללת אב ועי' לקמן סי' י"ב:

ומה הם חוקים שאמר לפני פרשת עריות שתיבת חוקותי כלל והעריות הם הפרטים של החוקות ואחר פרשת עריות בסוף קדושים כתוב ושמרתם את כל חוקותי:

וגונב איש ומכרו. ואח"כ כתוב ומקלל אביו:

שניהם נאמרים בעונש. שעונש אחד לשניהם מות יומת וכן העונש של גונב נפש:

ענש הכתוב מי שבא. שהעריות גורמים שיבוא הוולד לידי קללת אב ואם ויחטא חטאת מות אף כי לא יומת כי אין איש יודע אשר זה הוא אביו. וצ"ע א"כ היה לו לענוש כן אצל כל הפנויות שאינם עריות על שהולד יבוא להכות ולקלל אביו ואמו ויתכן שהממזר מעריות הוא עז פנים ויכול לבוא לידי כך ולא הבא מן הפנויות כי יש בו בושת פנים ולא יבא לידי כך:

והיה מחניך קדוש. וס"ד ולא יראה בך ערות דבר:

אין בודקין. קידושין דף ע"ו:

שום תשים. דברים י"ז ט"ו:

בבני אשר. ד"ה א' ז' מ' כל אלה בני אשר וגו' והתיחשם בצבא וגו':

ונתתי לך ולזרעך. אחוזת עולם והייתי להם לאלהים:

שאינם אבות ניכרים. שהם עצמם אינם יודעים וגם לא אחרים. ובריש הסימן התחיל בפסוק ונתתי לך ולזרעך ואח"כ פסוק כי ה' אלהיך ואח"כ פסוק ועתה בנים שע"פ דרשת פסוק ועתה בנים יתבאר פסוק כי ה' אלהיך וע"פ זה יתבאר מ"ש ונתתי לך וכו' דוק והתבונן: