פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ט:יד

אין מים קדושים. שאין נודרים ומקדישים מים למקדש אלא פירושו שקדשו בעזרה ע"י שנתנם בכיור:

ויעש את הכיור נחושת. במראות הצובאות וגו':

על ששמרו עצמם. עי' ויק"ר פר' ל"ב סימן ה' וש"נ:

זה ממלא דם. שמ"ר פר' ט' סי' יו"ד:

ראה פלאים. עי' שמ"ר פר' י"ב סוף סי' ו' כי אפילות אצל מכת ברד:

יותר ממצרים. יותר מבמצרים:

שמעו עמים ירגזון. והיל"ל יפחדון יראון אלא ירגזון לדרוש בו לשון רוגז ותגר:

השיב להם הקב"ה ששים המה. ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר אחת היא יונתי תמתי ואח"כ כתוב ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופלגשים ויהללוה אחר שהודיע להם טעם זה אך מתחלה שמעו עמים ירגזון:

שלשים בני חם. כולם מנויים בבראשית יו"ד. בני יפת י"ד. בני חם למ"ד ואין אשור מן המנין שאשור מבני שם וגם נמרוד אינו מן המנין כמ"ש ב"ר פר' מ"ד סימן ב'. כוש הוא נמרוד הוא אמרפל וכוש נמנה למשפחה אחת. ועי' לקמן פר' י"ד סי' יו"ד ועי' פר"א פרק כ"ד. מכילתא בשלח פסוק נטית ימינך שיר פסוק זה דף ל"ב ב'. וצ"ע איך מתורץ מה שהקשה והלא שבעים הם ואת אמרת ק"מ ואיך אמר ששים מכירים והלא מפורש בתורה שבעים מיוחסים לשלשה בני נח הרי שמכירים אבותיהם ויתכן לומר שעד ההפלגה היו ידועים לשבעים בני נח אך אחר ההפלגה שנתפזרו בקצות העולם נתרבו הכתות ואבדו הרבה מהם סדרי וספרי יחוסיהם אף כי בעת ההפלגה ששכחו לשונם בוודאי שכחו הרבה יחוסיהם והיה חיבורם ומשפחותם לפי מה שהכירו הלשון ודו"ק:

אחת היא שקלקלה. דורש מ"ש אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה שמיונתי ותמתי היתה אחת שקלקלה ודומה למ"ש תחלה ושמונים פלגשים כנ"ל:

שלא תתפרסם הדבר. כי המצרי לשונו סרוח והיה בעצמו מפרסם שכן עשה וילמדו אחרים לעשות כן ועי' עוד לעיל פר' ג' סי' ו':

ויך את המצרי. ויטמנהו בחול. ודרשו שמ"ר פר' א' סימן ב"ט מה חול וכו' כך לא יוודע דבר זה ע"ש:

להרים להם. פי' לרומם אותם ולגדלם.

המן מן השמים. היפך מנהג הארץ שהלחם מן הארץ והמים מן השמים כמ"ש שמ"ר פר' ל"ח בסימן ד':

ויגז שלוים. מן הים במדבר י"א ל"א:

מי זאת הנשקפה. אחר פסוק אחת היא יונתי כתוב מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו':

אמרו להם אינן בני מצרים. העובדי כוכבים השיבו וכי אינם בני מצרים בתמיה:

שאו את ראש. ומרומז במ"ש בסיפא דקרא איומה כנדגלות בדגלים שלהם כמ"ש לעיל פר' ב' סוף סימן ד' וסימן ה':