פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ט:יא

שש הנה שנא ה'. ע' ויק"ר ריש פרשה ט"ז וכל הענין בתנחומא כאן סי' א':

יען כי גבהו בנות ציון. ישעיה ג' ט"ז וס"ד ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים להסתכל באנשים אחרים. כמ"ש בשמואל רבתי פר' י"ג כשם שאסור לאיש לזון את עיניו מאשה שאינו ראויה לו כך א"א לאשה לזון עינה מן האיש שאינו ראוי לה:

יהרוג או יהרג. כמ"ש כי נאפו ודם בידיהם והסוטה מתרצת בזה אף שיהרוג הנואף את בעלה כמ"ש בסימן הסמוך:

בוודאי שממהרים. פי' שזה כפשוטו ממש ולשון המדרש הוא כשרצה לומר שהוא כפשוטו אומר ודאי. ומ"ש רגלים כן נקראו אברי התאוה כמ"ש ויק"ר פר' ד' סי' ג' ואץ ברגלים ע"ש וזהו שאמר שממהרים לעשות החטא ולא אמר שממהרים לרוץ לחטא שהענין עצמו נקרא רגלים וכן מי רגלים ודו"ק:

משיחים היינו לדברים. ובתנחומא הגי' בדברים פירוש דברים שאינם שייכים לניאוף:

הוי ומשלח מדנים. עי' לקמן פר' י"א בסימן א' ונסמן לכאן:

כי קנאה חמת גבר. ובפסוק הקודם נואף אשה שהבעל יקנא: