פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ח:א

ישובו יושבי בצילו. ויק"ר פר' א' סי' ב' באריכות וכאן בקיצור:

שהם באים וחסים. כמ"ש בועז לרות אשר באת לחסות תחת כנפיו:

יחיו דגן. שהוא עיקר חיות האדם כך התלמוד עיקר ההלכות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם והגפן לשמח לב כך ההגדה מושכת לבו של אדם ומשמחן:

אם יהיו חטאיכם. כשנים כשלג ילבינו וזה ע"י הקרבנות וכענין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח וכמ"ש שבת בפרק ר"ע פרק ט' במשנה וכן מי שמתקרב למצות ולתורה מלבין עונותיו עי' לקמן ריש פר' יו"ד ודורש לבנון ע"פ מדת ממעל ונוטריקון מלבין עון:

רשב"י אומר. עי' בויק"ר שם שנוי נוסחאות ודורש לבנון נוטריקון לב נוף ונוף פי' כלה שמשמחים בה וכמ"ש שמ"ר פר' ל"ו סי' א' יפה נוף משוש לכל הארץ נוף שכן בל' יוני קורין לכלה נינפי ורבנין דורשים נוטריקון לב עין וכל דרשות אלו על שאין הלבנון מקום גידול יין שהלבנון היא יער:

דגן בחורים. ובישראל מדבר כמ"ש בפסוק הקודם כצאן עמו דגן בחורים:

אם מועל בו. שנשבע על שקר וכמ"ש ויקרא ה' כ"א נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו' ונשבע על שקר וגו' ואת אשמו יביא לה' ושם מדבר בין ישראל לחבירו וכאן מדבר בין ישראל לגר כמ"ש בספרי כאן ובבא קמא דף ק"ט מדכתיב ואם אין לאיש גואל וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלים אלא זה הגר וכל הענינים של שני הפרשיות שוים אלא דכאן יצא לידון בדבר החדש שגזל הגר הוא לכהנים:

ה' אוהב צדיקים. וס"ד ה' שומר את גרים:

אוהבי אהב. משלי ח' י"ז: