פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ז:י

פתרין קרי' בגלות. עי' שכתוב כאן ג' מיני טומאות וד' מיני שלוחים וג' מחנות דורש ע"פ גז"ש וע"פ מדת מנגד על החטאים שחטא ועל הגליות שגלו:

עבודת כוכבים מטמא בביאה. כמ"ש צא תאמר לו ואפשר שרומז למ"ש יחזקאל ח' והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה המקנה בביאה עי' ד"ר פר' ב' סי' כ':

גלות בא לעולם. אבות פרק ה':

והשמדתי את במותיכם. פי' בתי עבודת כוכבים שלהם וכתוב שם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם ואתכם אזרה בגוים:

ולא יראה בך ערות וגו'. ובר"ד כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך ומכלל הן אתה שומע לאו שאם לא יתהלך בקרב מחניך ושב מאחריך לא יצילך אבל נתנים ביד אויב:

ולא תחניפו. וס"ד ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה ומכלל הן אתה שומע לאו אם תחניפו הארץ בדם יטמאו אותה לא תהיו יושבים בה ואני לא אשכון בתוכה:

כי קצר המצע. עי' ויק"ר פר' י"ז בסופה וש"נ ומבואר:

כי גבהו בנות ציון. לעיל בסי' ה' וספח ה' קדקוד בנות ציון והפסוק מדבר בג"ע של בנוה ציון:

לכן בגללכם. ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ג' כנגד ג' אע"פ שג' אלו העבירות אינם כתובים בפסוק זה זה כלל גדול ע"פ מדת מנגד שכל מספר יש לו מספר אחר כנגדו שרומז לו ועי' מה שכתבתי בד"ר פר' ט' סי' ט' י"ב פעמים ארץ כנגד י"ב שבטים שאינם כתובים שם וכן י"ב תורות כנגד י"ב שבטים שאינם כתובים וכן כאן כנ"ל:

והשילוח הזה. היינו מ"ש כאן וישלחו מן המחנה רומז שיצאו מן הארץ:

והגלו את ישראל מארצם. ולכך כתוב כאן מחנה ושילוח:

קרא בת בבל. כמ"ש זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים וגו' בת בבל השדודה:

כשגלו למדי מבבל יצאו. ודומים לגלות אחד כנ"ל:

נאמר בזה טומאה. ולא יטמאו את מחניהם כנ"ל:

שכינה עמהם. ספרי סוף מסעי בלשון תני ר' נתן עי' שמ"ר פר' ט"ו סי' ט"ז וש"נ ומבואר:

הנגלה נגליתי. שמואל א' ב' כ"ז הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה הרי שהיתה השכינה במצרים ונגלית שם:

מי זה בא מאדום. וס"ד אני מדבר בצדקה הרי שהיה באדום:

וכשהיו פזורים. תחלה מדבר בגליות שהיו כולם במקום אחד כמו בבבל ואף כשהם פזורים בכל העולם ג"כ שכינה עמהם כמ"ש ושב ה' וגו' ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה':

אלא ושב. שכביכול היה בעצמו שם ושב משם:

אתי מלבנון. וס"ד ממעונות אריות מהררי נמרים הם העובדי כוכבים שגלו שם ישראל בקצה הארץ ועי' שי"ר פסוק זה דף כ"ו:

מה דבר הקב"ה. שמאחר שמפורש שעשו כן כל מה שמבואר בפרשה א"כ מ"ש כאשר דבר ה' מיותר ודורש כאשר דבר במקום אחר וכמ"ש במכילתא בא שמביא הרבה פסוקים שכתוב בהם כאשר דבר ה' ושואל והיכן דבר ומביא שדבר במקום אחר:

והיה כי יבואו וכתוב שם ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך ושב וקבצך:

שיבואו מים טהורים פי' במקוה שמטהרת טמאים והיא טהורה שאינה מקבלת טומאה וגם צריך הזאה כמפורש בריש מצורע אצל טהרת מצורע ועל טהרת המת בריש פ' חוקת כך עתיד לטהרם על ידי זריקה והזאה כמ"ש וזרקתי עליכם מים טהורים ומ"ש וטהרתם היינו ע"י מקוה כמ"ש מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר טמאים אף הקב"ה מטהר ישראל: