פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ג:ז

להלן הוא אומר. לעיל פר' א' סוף סי' י"א פר' ב' סי' י"ג ודורש מדה ט"ו ופסוק בתוך בני ישראל מכריע:

במדבר הזה יפלו. לכל פקודיכם לכל מספרכם מה שנספרו כאן בריש במדבר:

אותו מעשה. מעשה העגל:

בשער המחנה. ויאספו אליו כל בני לוי ע"י שאמר משה מי לה' אלי:

שעמדו בימי משה. פי' שעמדו בנסיון כמ"ש לקמן פר' ט"ו סי' י"ב ובתנחומא כאן:

כל ימי יהושע. וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע ומבני ישראל לא היו זקנים שמתו כל הדור אלא הם הלוים שהיו זקנים הם אותם שיצאו ממצרים שלא יתכן לפרש דנקראו זקנים בשביל שהאריכו ימים אחרי יהושע שהרי דרשו בשבת ק"ה ימים האריכו ולא שנים אחר יהושע אך היו זקנים והאריכו ימים ושנים הרבה קודם יהושע היינו שנמנו ביציאתם ממצרים בני שלשים שנה כמפורש כאן בתורה וחיו עוד ל"ט שנה במדבר הרי שהיה בני ס"ט ועוד כ"ח של יהושע הרי שהיה בני צ"ז והיה מהם שנמנו מבן שלשים עד בן חמשים ולא חמשים בכלל הרי שהרבה מהם היו זקנים מיהושע שהיה בן ק"י ועי' ס"ע פרק י"ב שמסכים לדרשת הגמרא שהם ראיה לדברי המדרש כאן וכאן קצרתי ובכתבי הארכתי:

אלדד ומידד. דורש מ"ש אשר האריכו ימים אחר יהושע שתיבות אחר יהושע מיותרים לדרוש שהזקנים התנבאו אחרי יהושע שאמרו משה מת ויהושע מכניס וכו' כמ"ש לקמן פר' ט"ו סי' י"ט:

ומנין שנכנס שבט לוי. עי' ב"ב דף קכ"א ע"ב:

מהו כן. מאין נמצא אלעזר שהרי הגזירה היה על כל הדור והם ב' כתובים מכחישים והכריע ע"פ מדה כ"ה דבר שהי' בכלל וכן הוא בי"ג מדות שמ"ש ולא נותר מהם איש אינו מדבר כי אם בישראל ולא בלוים כלל וצ"ע שלפי לשון המדה צריכים אנו לדרוש על כל ישראל שנכנסו שהרי הכלל הוא מ"ש מות ימותו במדבר וכלשון המדרש ואף אליעזר היה בכללן של ישראל בגזירה שנאמר מות ימותו במדבר ויצא מכלל ישראל ללמד לא על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא היינו כלל ישראל שהיה בו ויצא ממנו ואם לא יתכן לדרוש על כל ישראל שמפורש כתוב שמתו כולם א"כ בטל הכלל ואיך דורש על הלוים (וכפי הלשון בל"ב מדות ללמד על אחרים או חבירו יתכן שפי' שבמקום שלא יתכן ללמד על הכלל כולו עכ"פ מלמד על אחרים או על חבירו אך המדרש הביא לשון המדה מי"ג מדות ללמד על הכלל כולו) ועוד קשה לי שהמדרש מביא מפסוקים של פנחס כי אמר ה' להם ולמה לא הביא הפסוקים של שלח לך במקומו שמפורש שם כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. ואשר יקשה יותר שהרי בגמרא ב"ב דף קכ"א ב' ילפי שנכנסו כל שבט לוי לארץ מפסוק של שלח לך במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה הרי שלא היתה הגזירה אלא על אותם שנמנו מבן עשרים היינו ישראל ולא על הלוים שנמנו מבן חודש ומבן שלשים שנה. וכל הלחצים האלו לחצוני אל קוטב האמצעי ואל מטרת האמת בפשט דברי המדרש שבאמת גם המדרש סובר שלא היו הלוים בכלל הגזירה של עשרים שנה כדעת הגמרא מפסוקים של שלח לך אך מקום הספק הוא בפסוקים של פנחס שמתחלה חשב מנין ישראל אלה פקודי בני ישראל ואח"כ חושב פקודי הלוים בפני עצמם וחותם אלה פקודי משה ואלעזר הכהן אשר פקדו את ב"י וגו' ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן וגו' כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש וגו' משמע שגם משבט לוי שבו מדבר לא נותר איש שהלוים היו ג"כ עם ישראל בכלל הגזירה וזה סותר לכלל של שלח לך שלא היה הגזירה אלא על המספר של בן עשרים ולא על הלוים וזהו שדורש המדרש כאן בפסוקי פנחס שהוא מקום הספק ומכריע מפסוק אלה הנחלות ע"פ מדת דבר שהיה בכלל שאלעזר היה בכלל הלוים של פרשת פינחס שגם הם בכלל הגזירה עם ישראל ויצא אלעזר מן כלל זה של פנחס והרי הוא בכלל של שלח לך שלא היה בכלל הגזירה לא על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא היינו הכלל של פנחס של שבט לוי שכל שבט לוי אינו בכלל הגזירה שגם בפנחס אינו מדבר בלוים כלל אלא בישראל וזהו שהניח המדרש בתחלת דבריו ליסוד של הדרשה ומנין שנכנס שבט לוי לא"י שנאמר כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר אלו ישראל שלא לטעות בפשט המקרא כנ"ל וברוך המאיר לעולם שהעיר והאיר עיני שכלי בעמקות פשט דברי המדרש:

לא תפקוד. ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל וכמ"ש לעיל פר' א' סי' י"ב באריכות. ועי' מדרש תהלים מזמור א' פסוק והיה כעץ שתול זה שבט לוי ששתלו הקב"ה בארץ ישראל שנכנס כולו לארץ וכו' ולא מתו מהם אלא משה אהרן ומרים: