פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ג:ו

מושיב יחידים. עיקר הדרשה כאן מ"ש מוציא אסירים בכושרות ס"ד של מושיב יחידים כמ"ש בסוף הסימן:

בני אדם היו יחידים. שכן הוא בכל בני אדם עד שלא נשא אשה הוא יחיד ואחר שנשא אשה מתרבה ונעשה בית ומשפחה:

דוד היה יחיד. צ"ע למה לא חשב אלא אלו ולמה פתח בדוד קודם אהרן ואם חושב אלו על שכתוב בהם אחד דוד פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני וכן ישראל אך אהרן לא מצינו בו שנקרא אחד ולמה לא חשב אברהם שכתוב בו אחד היה אברהם:

אף ישראל. אף שאין יחידותם דומה לשאר היחידים עכ"ז יתכן לדרוש עליהם על שכתוב בהם אחד וכתוב בהם בית ישראל ויתכן עוד שמ"ש גוי אחד על שבמצרים היו יחידים פרושים מנשותיהם וזה מ"ש ומי כעמך וגו' וס"ד אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם וגם משמע שאחר שהיו יחידים במצרים פדה אותם:

שאלה מטרונאה. ב"ר פר' ס"ח סי' ד' ויק"ר פר' ח' סי' א' לקמן פר' כ"ב סי' ח':

מעלה סולמות. פי' מעמיד סולמות ומעלה העני במדרגות בסולם מלמטה למעלה ואת העשיר מוריד במדרגות מלמעלה למטה:

אלא כך אמר. סותר למ"ש ב"ר ס"ח שם ע"ש:

קשה לפני המקום. סוטה ב' א' ע"ש:

בכושרות. תיבה שאין כמוה בתנ"ך ע"כ דורש אותה נוטריקון בכי ושירות אם אין זוכים אז בכי למשפחותם ואם זוכים אז שלום ושירות לה' ביניהם ועי' מכילתא בא פסוק היום אתם יוצאים כל הענין:

כמותן. שיהיו דומים זה לזה בדעותם וטבעם כדי שיהיה שלום בבית:

אלא לשון גדולה. שהש"י מגדל אותם בעולם:

אוסרים ומכשירים. שלפי פשוטו אין שייכות משמוציא אסירים למ"ש מושיב יחידים ולפי הדרש ענין אחד הוא שהוא מוציא מיחידים הנ"ל אסירים בכושרות ע"פ מדת ממעל אוסרים ומכשירים:

שאינה הגונה לו. במעשים טובים או שיש בה חשש פסול יחוס וזהו אף סוררים שהם סרים בזווגן מדרך ה' מביאים אף עליהם ושכנו צחיחה ואם היה כתוב צחה היה משמעו על עניות וצמאון כפשוטו אך צחיחה משמע שני צמאון צמאון של עניות וצמאון של תורה:

עמרם ויוכבד. עי' תנחומא כאן ריש סי' ט"ז. ודורש ג"כ באופן שיהיה שייך מ"ש מוציא אסירים למ"ש מושיב יחידים. יחידים לשון גדולה כנ"ל על שעמרם שהיה גדול הדור כמ"ש שמ"ר פר"א סי' כ"ב ויוכבד יחידה בדורה בת לוי שעל ידי זה מוציא אסירים:

גן נעול. ויק"ר פר' ל"ב סי' ה' וש"נ ושם בהיפך:

שלוחיך. עי' שמ"ר פר' כ' סי' ב':

וישר אל מלאך בכה. מלשון כי שרית וזהו בכושרות:

בכשרון איכ"כ. לשון זכר אלא לשון נקבה ולשון רבים על כמה מיני כשרות יפות וכשרות במע"ט:

עובדי עבודת כוכבים במצרים. שמ"ר סוף פר' ו' ושם מבואר:

ומלין עצמן. ולא ישראל כמ"ש שמ"ר פר' א' סי' ח':

שהם עתידים לעשות. ודורש בכושרות נוטריקון בזכות שרות ששרתו במשכן וכולל ג"כ לשון שרי' על השראת השכינה במשכן:

שיצאו בזכות עצמן. ודורש ג"כ בכושרות שיצאו הכשרים בזכות כשרותם: