פירוש מהרז״ו על במדבר רבה כ:כב

תנחומא סימן ט"ז:

בזכות ד' דברים. מכילתא בפסוק והיה לכם למשמרת ד' דברים. פר"א סוף פרק מ"ח שמ"ר פר' ל"ב סי' ה' ג"ד. וכן לעיל סוף פר' י"ג ג"ד ועי' שי"ר פסוק גן נעול:

ולא גלו מסתורין שלהם. ובמכילתא הנ"ל הגירסא ולא נחשדו על העריות ולא על לשון הרע ומנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבים זה את זה ת"ל ושאלה אשה משכנתה וכו' ומ"ש שהיה הדבר מופקד אצלם י"ב חודש שהרי דבר זה נאמר להם בסנה ומשפט מצרים י"ב חודש מעת שבא משה עד שיצאו ועי' מ"ש בחשבון זה שמ"ר פר' ה' סי' י"ט באריכות ומ"ש שלא שינו שמותם כי ראובן ושמעון ירדו וראובן ושמעון עלו ומ"ש ולא שינו את לשונם שנאמר כי פי המדבר עליכם שבלשון הקודש היו מספרים. ותנחומא כאן פי' ויוסף נקרא עברי כמ"ש הביא לנו איש עברי וכמ"ש ושם אתנו נער עברי וכן ישראל נקראו עברים כמ"ש אלהי העברים וכמו שיוסף לא שינה לשונו כך הם לא שינו לשונם:

גל נעול מעין חתום אלו הבתולות. וא"כ יקשה מ"ש תדע לך שהרי אחת היתה וכו' והיא לא היתה בתולה ובויק"ר שם הגירסא ולא נמצא אחת מהן פרוץ בעריות תדע שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב ובמכילתא הגי' גן נעול אלו הזכרים גל נעול מעין חתום אלו הנקבות ר' נתן אומר גן נעול אלו הנשואות (גן הוא שכבר נזרע אלא שהוא חתום) גל נעול מעין חתום אלו הארוסות: ומצאתי בפסיקתא זוטרתי גל נעול מלשון טרוקי גלי זה הפתח וזהו גל נעול פתח נעול:

ויצא בן אשה. ויקרא כ"ד:

לא סרחו במדבר. בתנחומא הגירסא וכל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא סרחו בעבירה עד שבאו לשיטים. וכמ"ש לעיל פ' י"ח סי' כ' ידענא דכולי כנישתא קדישא כמ"ש כי כל העדה כולם קדושים שאפילו בעת שמרדו במשה היו קדושים בעריות וצנועים:

שעשו שטות. עי' בספרי כאן ענין שיטים באריכות ובתנחומא כאן סי' י"ז:

ולפי שנתקלל אותו מעין. כן הגירסא גם בתנחומא אך בילקוט כאן ובילקוט יואל הגי' ולפיכך נתקלקלו באותו מעין ועתיד הקב"ה לייבשו:

והשקה את נחל השיטים. ומאחר שצריך להשקותם מכאן שנתיבש: