פירוש מהרז״ו על במדבר רבה כ:כא

בתנחומא סימן ט"ו וכאן. ובתנחומא אינו דורש על נבואה שלישית כלום:

מהו חייב. פי' איך גדלה העבירה וכמה יענש בעוה"ב ר"ל:

עשרה מנה. כמפורש בתנחומא שדבר אחר הוא ביוקר יותר מבשר בהמה ומ"ש אתמול אכלתי אותה בשמונה אולי אתמול נטל ידיו או אכל אצל אחר:

כי לא דבר רק הוא. שהיו טובים לומר שהוא דבר רק וקל היינו מצות שנראים קלים שידיו נקיות וטהורות ועכ"ז נוטל ידיו במים ועל זה השיב כי הוא חייכם:

לו עמי שומע לי כמעט. שתיבת אם הוא שייך למ"ש אויביהם אכניע שהרי כמה פעמים הכניע לא כמעט ע"כ דורש שתיבת כמעט שייך למעלה לו עמי שומע לי כמעט אפילו בדבר שנראה כמעט וקל אז אויביהם אכניע וכמ"ש באבות ריש פרק ב' והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה ופרק ד' הוי רץ למצוה קלה:

מברך רעהו בקול גדול. וכ"ד בבוקר השכם קללה תחשב לו ודורש הפסוק על בלעם שכתוב בו ויקם בלעם בבוקר על דעת לקלל את ישראל ומ"ש קול גדול דורש גז"ש ממתן תורה מה שם בכל העולם כמ"ש ארץ רעשה וכמ"ש במוסף ר"ה גם העולם כולו חל מפניך וזהו קול גדול ולא יסף כתרגומו ולא פסק אלא הלך בכל העולם:

יש קללה כזו. דורש מ"ש קללה תחשב לו שאין הכוונה על שבירך בקול גדול אלא שסופו הוכיח על תחילתו שאמר לו לך איעצך משמע שהבטיח ליתן עצה לבלק על רצונו ששלח אצלו שילך לקללם כי מ"ש אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים אין זה עצה אלא נבואה לרעתו והעצה בהכרח שהכוונה לטובתו ובהכרח שניתן לדרוש ע"פ המדות שע"פ מדה י"ז דורש כאן מדה ט' שמפורש בסדר מטות הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור הרי מפורש שהוא נתן העצה ומרומז במ"ש לך איעצך מה שתוכל לעשות להם ואשר אתה מתיירא מהם שיזיקו לך אל תחוש לזה כי אשר יעשה העם הזה לעמך יהיה באחרית הימים לא בימיך וזהו קללה תחשב לו שאף הברכה נחשב לו כאלו קלל שע"כ יקולל ויענש וזהו לו והרגוהו במלחמת מדין: