פירוש מהרז״ו על במדבר רבה כ:כ

ויקחהו שדה צופים. תנחומא סימן י"ג ודורש צופים ראש הפסגה פסגה הוא פרצון ושברון ששם מחמשה ראש הנביאים וכמ"ש במשה דברים ג' כ"ז עלה ראש הפסגה וס"ד כי לא תעבור את הירדן הזה ושם ימות וכוונתו כמ"ש לעיל פר' זו ריש סי' י"ח שהעלהו למקומות שראה בקסמיו שישראל עתידין למות שם:

לפוח את נפשו. מלשון ותקותם מפח נפש להאדיב את נפשו ולצער אותו לעשות היפך רצונו:

מה דיבר ה'. ולא אמר כן בפעם הראשון שהיה סבור שידבר כרצונו לקללם אך כשראה שלא דבר רק דברי ה' ולא כרצונם ע"כ אמר בפעם הב' מה דיבר ה' וחשב בזה להתלוצץ עליו על שאינו ברשות עצמו ורצה לבזות דבריו והשיב לו קום בלק ושמע וכמ"ש שופטים ג' בעגלון מלך מואב שאמר לו אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא:

מצא אחרים יפים. כמ"ש לעיל ריש סימן י"ח שכוונתו היה שיעזוב הקב"ה אהבת אבות מישראל ויקבל עבודת עובדי כוכבים שלדעת בלעם הם יותר טוב מהראשונים על זה אמר כאן שלא ימלל שבועתו שנשבע לאבות וישראל:

ההוא אמר ולא יעשה. עי' ב"ר פר' נ"ג סי' ד' ולקמן פר' כ"ג סי' ח':

והייתי סבור לקללן. וכן הוא בתנחומא והייתי סבור לקללם ולהכחידן משמע שבלעם בעצמו היה בעת העגל וזה היה אחר מ' יום של מתן תורה בשנה הראשונה שיצאו ממצרים וענין סדר זה של בלק ובלעם היה בשנת הארבעים לצאתם ממצרים אחר מפלת סיחון ועוג וחז"ל אמרו בסנהדרין ק"ה שהיה בלעם במותו ל"ג שנה וכמ"ש לעיל פר' זו בסי' י"ד וא"כ לא היה עדיין בעולם בעת העגל וכאן סובר כמ"ש שמ"ר פר' א' סי' ט' שהיה אחד משלושה יועצי פרעה והאריך ימים הרבה והם מדרשים חלוקים אך גירסת הילקוט כאן והיו ראוין לכליה והיה סבור לקללן פי' שהקב"ה היה רוצה לקללן:

וכן במקומות הרבה. אנו מוצאים שעשה באופן זה וכמ"ש בספר שופטים וכמ"ש כמה ימרוהו במדבר וגו' ויזכור כי בשר המה וכן ביכניה המלך:

ואומר והפכתי. ובתנחומא הגירסא ואמר לבן בנו והפכתי פי' שכתוב שם בפסוק הקודם אמור אל זרובבל פחת יהודה וגו' והפכתי וגו' ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאום ה' ושמתיך כחותם הרי באותו לשון שקלל את יכניה זקינו ברך את נכדו להראות שעשה תשובה ונתרצה לו וזרובבל הוא בן שאלתיאל בן יכניה ומ"ש כאן כחותם על לבי ב' תיבות על לבי ליתא בקרא ועי' בשי"ר פסוק שימני כחותם על לבך וגם שם ליתא לב' תיבות אלו ואפשר דכאן דורש מ"ש אתנך כחותם שפירושו כחותם על לבך כחותם על זרועך דכאן בחגי כתוב סתם כחותם שפירושו היפך מ"ש בירמיה כ"ב חותם על יד ימיני ובשי"ר כתוב על לבך ועל זרועך ודורש שגם בחגי הכוונה כמ"ש בירמיה כנ"ל וגם כמ"ש בשיר השירים ודו"ק. ומ"ש ואומר והפכתי בכוונה הביא פסוק זה שבירמיה כתוב שלא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ובחגי הנ"ל כתוב אקחך זרובבל ולא פירש לאיזה ענין יקח אותו ע"כ הביא פסוק הקודם והפכתי כסא א"כ מ"ש אקחך היינו שיושיב אותו על כסא דוד ודוק בפסוק וע"פ מדה י"ז דורש כאן מדה ט':

אלא בגאות שלהן. בתנחומא סימן י"ד הגירסא בזכות שלהם ובילקוט הגירסא במצות שלהם וכאן צריך תיקון כנ"ל וגם יתכן לישב הגירסא בגאות שהם מתגאים באהבת ה' אותם ובמשה מלכם וזהו ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו:

מפני משה משמשן. וזהו ה' אלהיו עמו שכל הנהגתו של משה שלא כדרך הטבע רק בנסים אלקיים. ומ"ש ותרועת מלך בו אם כפירוש התרגום ורש"י שהוא מלשון ריע ואוהב היל"ל ריע או אוהב ע"כ דורש מלשון תרועה על פי גז"ש שכתוב ביהושע יו"ד כ' ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה וזה ע"י יהושע:

כתועפות ראם. כמ"ש רש"י בחומש שהוא לשון עוף יעופף המעופף ברום וגובה ועל שכתוב בלשון רבים דורש שני מיני עפיפות בין בירידה בין בעלייה. כשחוטאין מורידן במהרה כעוף כמ"ש הושע ז' י"א י"ב ויהי אפרים כיונה וגו' כעוף השמים אורידם וכתיב כעוף יתעופף כבודם. וכשזוכים מעלם מהרה כעב וכעוף כמ"ש מי אלה כעב תעופינה וכיונה אל ארובותיהם והוקש לשתי מדות לעב לענין הגובה יותר הרבה מן היונים אך העבים שאין להם מקום קבוע ע"כ אמר וכיונים אל ארובותיהם שדרים ופרים ורבים שם:

ונשאל בהקב"ה. וזהו כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ע"י או"ת:

מפר אותות בדים. וכתוב אחריו מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אלו שעושים תשובה ומתפללים:

ראתה עינו את ישראל. הוא ד"א ופירוש אחר על הפסוק שבעת נבואתן הציץ במראה הנבואה איך ישראל יושבים לפני הקב"ה וזהו כעת ממ"ש בעת אמירתו זאת:

כי ליושבים לפני ה'. כתלמידים שלומדים מרבם וכמ"ש בתלמידים של אלישע הנביא הנה המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך ועי' ד"ר פר' א' סי' י"ב לרב דומים לרבכם ומ"ש שמלה"ש שואלין אולי דורש מ"ש כעת יאמר אותם שכתוב בהם וקרא זה אל זה ואמר הם יאמרו וישאלו לישראל מה פעל אל:

הרי הם שנים. שמ"ש הן עם כלביא יקום שהקימה הוא אחר השכיבה כמ"ש בשכבך ובקומך וכמ"ש ויקם מעל משכבו וכן כאן כלביא יקום משנתו שבשעת השינה לבד בטלים מן התורה והמצות ובקימתם מתגברים:

אחד מהם בכולם. בתנחומא הגירסא בכלום פי' שנכשל באיזה עבירה עושה תשובה ובהיזק של דרך ארץ וממון מצדיק הדין ומתפלל ואם מחבלים ומזיקים באים ליגע בו ממליך להקב"ה וניצול כן הוא בילקוט:

נאכלים המחבלים. עי' ד"ר פר' ד' סימן ד' וכמ"ש ברכות דף ה' כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו:

נסמך בק"ש. שבק"ש של שחרית מגינים עליו שומרי יום עד זמן קריאת שמע של ערבית וק"ש של ערבית מגינים עליו שומרי לילה עד הבוקר:

נפשי לה' משומרים לבוקר. הוקשה לחז"ל איזה ערך יש בין ה' ובין שומרים לבוקר ולמה אמר שומרים לבוקר שני פעמים ע"כ דורש נפשי לה' היינו כשמוסר נפשו לה' בק"ש של שחרית נמסר למלאכים השומרים בוקר עד ק"ש של ערבית אז נמסר אל שומרי ערב עד ק"ש של שחרית לשומרי בוקר וע"פ מדה י"ז שמפורש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך אנו דורשים כאן מדה ט' משומרים לבוקר (עד שומרים לערב ומשומרים לערב עד) שומרים לבוקר והוא פירוש נפלא בפשט הפסיק ע"פ המדות שמאחר שאמר משומרים לבוקר חסר כאן למי נמסר וע"פ מדה ט' אל שומרים לערב וא"כ מ"ש עוד הפעם שומרים לבוקר חסר ממי נמסר וע"פ מדה ט' משומרי לערב אל שומרים לבוקר ודו"ק:

בו ובחמשת מלכי מדין. בבלעם ובמלכי מדין ודורש לא ישכב לשון יחיד על משה וכמ"ש בסדר מטות נקום את נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך וזהו לא ישכב וגו' ודם חללים כמ"ש ואת חמשת מלכי מדין הרגו על חלליהם ומ"ש הוי ודם חללים בתנחומא ליתא תיבת הוי ואם באנו לקיים כאן הגירסא צריך לגרוס כך הרגו על חלליהם הוי ודם חללים ישתה:

וכלי הקודש וכו'. אגב שהזכיר פסוק ואת מלכי מדין דורש אותו שהוקשה לו מ"ש על חלליהם משמע שהחללים שכבו למטה והניחום על החללים והרגו אותם ואיך ולמה יעשו כן ע"כ דורש ומקדים פסוק הקודם וישלח את משה וגו' וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו היינו ביד פנחס שמ"ש וכלי הקודש הוא הציץ שכתוב עליו קודש לה' היה ביד פנחס עם החצוצרות וע"י החצוצרות צבאו על מדין כמ"ש וכי תבואו מלחמה על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות (ומרומז כאן גם מלחמת מדין במ"ש כי צוררים הם שע"כ) ונזכרתם לפני ה' וגם ונושעתם מאויביכם וע"י כלי הקודש זכו למ"ש ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם שהיו באויר למעלה ועל ידי כלי הקודש נפלו למטה על חלליהם והרגום עליהם וגם לבלעם הרגו על חלליהם וזהו ואת בלעם בוי"ו המוסיף ועוד ראיה אמיתית שמפורש ביהושע י"ג כ"ב ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם וב' תיבות על חלליהם נמשך לפסוק הקודם של נשיאי מדין כמ"ש כאן הרי שמלכי מדין עם בלעם על חלליהם. ובילקוט איתא וכלי הקודש זה הציץ וכו' כוונתו למ"ש כאן במדרש תדע שכן כתוב וכל המאמר. ועי' כל הענין לקמן פר' כ"ב סימן ה':