פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יט:כה

אז ישיר ישראל. תנחומא סימן כ' ומ"ש שנאמרה בסוף מ' שנה כמ"ש לעיל סימן ט' וסימך כ"א שכל עניני פרשיות אלו היו בסוף מ' שנה ומקשה שלפי הנראה מהשירה שהוא על נתינת הבאר והבאר ניתן בתחלת מ' שנה כמ"ש בסוף סדר בשלח והיה להם לומר השירה אז ע"כ דורש לא נאמר השירה על נתינת המים אלא על הנסים שנעשו כאן על ידי הבאר בנחלי ארנון בסוף מ' שנה ודורש סמוכים:

את והב בסופה. ודורש בסופה על ים סוף וכמ"ש רש"י בחומש כאן:

אדם עומד. ששני ראשי ההר סמוכים זה לזה עד שיכולים לשמוע מה שמדברים בראש ההר השני והגיא שביניהם עמוק מאד ואם ירצה אדם לינך מראש הר זה עד ראש הר השני צריך לירד להגיא ולעלות להר השני וכפי סדר הטבעי היו ישראל צריכים לילך ולעבור דרך תוך הגיא למטה ממש:

ונכנסו שדים. כי נתקרבו למעלה בראש ההר אך למטה לא נתקרבו ולא נהרגו האוכלסים ובא הבאר ושטפם שנעשה שם הבאר נחל שוטף ומ"ש שהקיפן ההרים ראשיהם כמ"ש אין מקיפין שתי חביות מקיפין בבועי':

ואשד הנחלים. אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב שההר של אשד הם לצד ער ונשען לגבול מואב וכדמפרש והולך:

ולא נודע איזה הר. בתנחומא הגירסא ולא נודע איזה הר ועתה בא לברר איזה הר נסמך:

כי ארנון גבול מואב. היינו הנחל שנקרא ארנון והאמורי מארץ ישראל שנקראת ארצות החיים ארץ צבי שמתפשטת ומתקצרת והיא שיש בה כח ורוח לבוא כנגד ישראל ועל שהיתה עדיין תחת האמורי על כן קראה שפחה:

את והב בסופה לנחלי ארנון. כלשון הפסוק את והב בסופה ואת הנחלים ארנון שהוקשו זה לזה לענין הנסיס:

חזרו לבקש הבאר. כשעברו על ההרים הסתכלו שאין הבאר עמהם חזרו לאחוריהם לבקש הבאר:

ואשד הנחלים ומשם בארה. פי' ואשד הנחלים וגו' כל הפסוק וסמוך לו פסוק ומשם בארה שמהנחלים יצא הבאר שע"פ ההיקש הנ"ל לים סוף דורש מדה ט' לפרש מ"ש ומשם בארה לענין עשיית הנסים בנחלים והעיד הכתוב שהיא עצמה הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף העם ואתנה להם מים ועי' כל הענין ברש"י בחומש כאן באריכות במעט שינוי והוספה: