פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יט:ב

אמרות ה'. הוא ד"א על מ"ש זאת חקת התורה תנחומא כאן סימן ד' כל סימן זה עי' ריש פסחים ב"ר פר' ל"ב סימן ד' ויק"ר ריש פר' כ"ו ושם פירשתי קחנו משם:

יוצאין למלחמה ונופלים. ירושלמי פרק א' דפאה ד"ר פר' ה' סימן יו"ד וכל הענין עד למחות בנוב ולא מיחה הוא ג"כ בירושלמי שם:

דואג ואחיתופל. דואג בימי שאול ואחיתופל בסוף ימי דוד ואמרו חז"ל שלא ראו זה את זה:

אלו הזיפים. בני אדם שיניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה היסגירוני בעלי קעילה וכן הוא בויק"ר ריש פר' כ"ו ובתנחומא כאן:

נושכת ואינה ממיתה. וכן הוא גם בתנחומא כאן אך בירושלמי פאה ובויק"ר פר' כ"ו שם הגי' למה את נושך מה את מועל ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל ואת נושך וממית בירושלמי מסיים מה הניה לך והשיב אם ישוך הנחש בלא לחש ונראה דב' הגירסאות אמת והם ב' מיני שאלות וב' תשובות. השאלה הא' שהחיות נושכים ואינם ממיתים פי' שאינם ממיתים בנשיכה אחת לבד אלא מכים דורסים וטורפים עד שממיתים והנחש ממית בנשיכה לבד והשיב אם ישוך הנחש בלא לחש שכך לחשו לי משמים. והשאלה הב' כולם יש להם הנאה ואת אין לך הנאה על זה השיב ואין יתרון לבעל הלשון שכשם שהוא אין לו הנאה גם אני השליח להורגו אין לי הנאה וכן הוא בערכין דף ט"ו ב' שעל השאלה מה את מועיל השיב ואין יתרון לבעל הלשון וכן משמעות הלשון בויק"ר שם שהגירסא מורכבת משני הלשונות וכן הוא בפסיקתא זוטרתי סדר חוקת והפסוק כתב שתי התשובות וחז"ל פירשו שתי השאלות על פי שתי התשובות וע"פ מדת מנגד דאנו דורשים מדה ט' וכאן חסר שאלה ב' דוק בזה ואין הכוונה שהחיות שואלים לנחש והוא משיב אלא שכך אנו לומדים מן הפסוק טעם הדברים:

ואבנר למה נהרג. לדברי יש אומרים בסמוך שהיה לו למחות בנוב ולא מיחה שהוא הרביעי שנהרג על לשה"ר ואגב דעה זו הביא שאר הדעות:

מן גלמוי דידך. מן כנף בגד שבידך ובירושלמי הגירסא מן גלגוי דידך שבלשון מדרש הוא ענין דברים של שבח והתפארות כמ"ש ויק"ר ריש פר' ה' זיל גלוג לאמך וכו' וכן שם בויק"ר פר' כ"ה סוף סימן ה' זיל גלוג לאמך וכו':

מן אבנר לדוד. שכתב שם דוד תחת שמו:

חנית וצפחת בסירה. חנית וצפחת שלקחתי עתה מן המעגל כמבואר בשמואל א' כ"ו איך תוכל לומר בסירה הועדה ודורש כן ממ"ש הלא תענה אבנר מאחר שלא דיבר עדיין עמו ואיך אמר בתחלת דבריו הלא תענה ותיבת הלא משמע לטענה ותמיה ע"כ דורש שהוא טענה ותמיה על דברים הקודמים של כנף ואינו תחלת דברים. ועי' לקמן פר' כ"ג סימן י"ג ירושלמי סוטה פרק א' ועי' לעיל פר' ט' סי' כ"ד מש"ש:

שלא המתין לשאול. פי' שלא אמר לשאול להיות מתון ומיושב בדבר ובתנחומא הגירסא שהמתין לשאול פי' שעשה שהמתין שאול ואיחר מלהתפייס ובירושלמי הגירסא שלא הניח לשאול להתפייס:

פתר קרא בפרשת פרה. קרא שהקדים בריש הסימן אמרות ה' אמרות טהורות וגו' מזוקק שבעתים שפרשת פרה מדברת. ועי' ילקוט תהלים פסוק הנ"ל ואגב מאמר זה הובא כל הדרשה לכאן: