פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יט:ג

כל זה נסיתי בחכמה. תנחומא כאן סימן ו' פסיקתא פי' י"ד סימן ז' כל זה נסיתי בחכמה בכל חכמה ובכל דעת שבעולם ואח"כ חזר מדבריו ועבר על דעתו הראשונה ואמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני אלא אמר שלמה בכל פרשיות של תורה ובכל עמקי חכמה נכנסתי ועמדתי עליהם וכו' אלא על פרשה זו צווח אחכמה וכו' עכ"ל הפסיקתא וזה חסר כאן ומרומז בסוף הסימן כי כן הוא ועי' קהלת רבה דף ק"ד:

כתיב ויתן אלהים. מ"א ה' ט' ובפסיקתא שם הגירסא שמא תאמר משנכנס בבנים ונכנס בשנים ניתן לו החכמה לאו אלא משהוא נער ניתן לו החכמה שנאמר ויתן אלהים חכמה לשלמה והכוונה שמפורש שכתוב שם בענין ששאל את החכמה כשהוא נער קטן כמ"ש בהדיא מלכים ג' ז' ואנכי נער קטן וגו' ונתת לעבדך לב שומע לשפוט וגו' ועל זה השיב לו הנה נתאי לך לב חכם ונבון וזהו ויתן אלהים חכמה לשלמה ובא להחזיק הקושיא איך אמר אחכמה והיא רחוקה ממני:

מהו כחול. בפסוק הנ"ל כתוב ויתן אלהים וגו' ורוחב לב כחול אשר על שפת הים ושואל באיזה אופן נמשלה התורה לחול שהוא דבר גשמי ע"כ דורש ע"פ גז"ש שניתן בו חכמה כנגד כל ישראל וכמ"ש בפסיקתא ובתנחומא שם כיצד החכמים יש בהם דעת הזקנים הסופרים וכו' בני תורה וכו' כל אחד יש בו דעת ואם תקים את כל ישראל ותעמידם לעבר אחד ותעמיד את שלמה לעבר אחד שקולה חכמתו של שלמה כנגד כל ישראל הוי כחול:

וערומים בטייר. עי' ויק"ר פר' ל"ב סימן ב' במ"כ ומש"ש בשם המ"ע:

מה היתה חכמתו. ב"ר פר' י"ז סימן ד' ועי' מש"ש ועי' ילקוט שם:

כיון שברא אדם. על שגופו מאדמה שותפת לבהמה ונשמתו ממרומים נשמת שדי ע"כ יש לו השגה בעליונים ובתחתונים בעצמותם ונפשותיהם וגופותיהם ומקריהם ומדות כל חי שע"פ סודות של מדת ממעל ידע לקרוא שמות של כולם על פי מהותם אך המלאכים שהם רק שכלים נבדלים ואין להם השגה במהות התחתונים אין באפשרות השגתם לידע שמות הברואים ודורש את הכתוב ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע כי לא נוכל לפרש את הפסוק שכל האדם הוא הכלל ואח"ז בא הפרט אלו ארבעה בני אדם כי איך נקראו ד' אלו כל האדם ע"כ דורש האדם על אדה"ר שנקרא בתורה הרבה פעמים האדם ואיתן האזרחי זה אברהם כדאיתא בב"ב דף ט"ו ועי' מה שכתבתי ויק"ר ריש פר' ט' ע"פ מדה ט"ו:

אמרו המצרים. בא לפרש מה היתה חכמתו של יוסף שמהלל לשלמה מה שהיה חכם יותר ממנו וכמ"ש פרעה למצרים הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו וגו' אין נבון וחכם כמוך בחנו אותו עד כמה הגיע חכמתו וכמ"ש בספר הישר שהיה חוק במצרים שלא ימלוך עליהם איש ולא יהיה משנה למלך מי שאינו יודע בשבעים לשון ומפורש בספר הישר שלמדו גבריאל המלאך בלילה אחת אחר שפתר החלום לפרעה וזהו מ"ש עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע וכמ"ש בילקוט תהלים פ"א פסוק זה מתחיל בע' עדות ומסיים בע' אשמע לרמוז על שבעים לשון שלמד פתאום וזה מרוח אלהים אשר בו וכמ"ש פר"א פרק ל"ט:

דרדע זה דור המדבר. וכמ"ש בקה"ר שם ודרדע זה דור המדבר שכולו דעה וכן הוא בפסיקתא שם על שכולם זכו לנבואה בהר סיני לשמוע הדברים מפי הקב"ה:

שלשת אלפים משל. וס"ד ויהי שירו חמשה ואלף:

ב' וג' טעמים. נזם זהב וחלי כתם ד' תיבות אלו נושאים כל אחד משמעות מיוחד ובאופן זה יתכן שימצא חשבון של שלשת אלפים משל גם מרומז בתיבת אלפים מלשון לימוד וטעם שבכל פסוק יש שלש לימודים וטעמים מלשון ואאלפך חכמה ועי' עירובין כ"א ב':

שיריו אכ"כ. שהיה משמע שהיו שיריו הרבה חמשה ואלף אלא שירו שיר שלו היינו של משל הנ"ל:

וידבר על העצים. מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר ומשמע שדיבר עמהם ושואל המדרש וכי אפשר לדבר וכו' ועוד הוקשה למדרש למה לא פרט אלא שני מינים אלו ארז ואזוב ואם נדון אותו בכלל ופרט יקשה שסותר ענין הפרשה שבא להגדיל חכמת שלמה ומיעט שלא דיבר רק עם ב' מינים אלו על כן דורש דכאן בהכרח לא בא לדרוש כלל ופרט ולפי פשוטו שדיבר ודרש טבעי כל העצים מן הגבוה ומכולם ועד הנמוך של כולם וכל העצים בכלל אלו וע"פ מדה י"ז שמ"ש ארז ואזוב כמפורש בתורה אצל מצורע וצ"ע שלא הזכיר עץ ארז ואזוב שאצל פרה אדומה ושם אינו שייך הטעם שאצל מצורע אולי גם הוא בכלל מ"ש בסוף הסימן אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ועי' שמ"ר פרשה י"ז סי' ב':

שהגביה עצמו כארז. כמ"ש לעיל פר' ז' ריש סימן ה' ועל גסות הרוח:

ועוף כתוב אחד אומר. שעל העוף דרש הטעם ע"פ שני כתובים מכחישים והכריע כב"ק שנבראו ממקום שיש שם מים ועפר מעורב יחד וע"כ די בסימן אחד:

ועוף יעופף. משמע שעוף יעופף ג"כ מן המים:

אעפ"כ אעפ"י שלא נברא ממים עצמם על שיש בו צד מים יש בו סימן של קשקשים והדג שכולו מן המים עצמם הוא כולו קשקשים:

שמונה שרצים. שבת דף ק"ז:

הצאן ובקר ישחט להם. ואם את כל דגי הים יאסף להם. וכדבסמוך. ועי' ב"ר פר' ז' סימן ב' כל הענין ועי' ירושלמי קדושין פרק ג' יבמות פרק ב':

על משפחותם לבית אבותם. הרי שמשפחת אב קרוי משפחה וכן לענין המילה אם אביו מישראל חייב במילה. ובמדרש קהלת גורס עוד וכתיב המול ימול יליד בית ומקנת כסף ודורש יליד בית ממ"ש ויתילדו וגו' לבית אבותם שאם הוא היליד בית הוא מצד בית אב:

ומן הקבלה. היינו נביאים וכתובים שנקראים בלשון משנה קבלה כמ"ש בתענית ובקבלה הוא אומר ואני הבאתי ראי' מן התורה ודברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן וראי' שלי חזקה משלך:

כי יסיר את בנך. עי' מ"ש בב"ר פרשה ז' סימן ב' בפירוש הדברים:

דהוא טבא בקילטא. טוב לקלוט המכות: