פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יח:כג

ומטך אשר בידיך בראשית ל"ח י"ח שאם כפשוטו על מטה שביד לסמוך עליו והלא המטה נושאים ביד אחד ולא בשני ידים אלא לרמוז על מטה מלוכה שביד יהודה וכמ"ש בסוף הסימן מטה עוזך והי' מטה של גדולה של נסים ביד יהודה וביד אהרן ובו נאמר כאן ויציץ ציץ. וכמ"ש בריש סימן כ"א שאותיות צץ רומז על לעתיד ע' מש"ש שמקום סי' זה שייך לשם ואגב הובא כל סימן כ"א וע"כ הונח בצד הארון וכן היה מונח כשנבנה ביהמ"ק וזהו מטה עוזך ישלח ה' מציון וכאן הוא מקום המאמר שבסוף הסימן ואותו המטה היה ביד כל מלך וכו' וביד מלך המשיח שכתוב בו תהלים סוף קל"ב ועליו יציץ וגו' וכאן במטה אהרן ג"כ כתוב בו ויציץ ציץ הרי שהכל מטה אחד:

שהיה ביד משה. כמ"ש שמ"ר סוף פר' כ"ו כשעושה בו אהרן נסים נקרא על שמו וכו' ע"ש וזה הפסק במאמר שהתחיל מטה יהודה עד שנמשלו ישראל בהם ואח"כ חוזר לענינו וכנ"ל בדיבור הקודם:

כבוד לאיש שבת מריב. שנס זה של המטה עשה הקב"ה כדי שלא יריבו עוד ישראל על משה ואע"פ שהיה הקב"ה יכול לעשות באופן אחר שכל מי שיריב יענש כמו קרח לא עשה כן וממנו ילמדו הכל שלא להחזיק במחלוקת:

שהיה מקלו לח. כשנוטלים מטה מאילן לח יכול המטה להפריח איזה זמן אחר כריתתו עלים אע"פ שאין באפשרי שיציץ ציץ ויגמול שקדים אעפ"כ היה להם פתחון פה במקצת ע"כ לסלק כל פתחון פה נטל כולם מקורה אחד שכולם שוים:

שם המפורש שהיה בציץ. שתיבת ציץ מיותר ודורש כמשמעו ציץ ממש על קדושתו של ציץ מכח השם שבו:

שהיה שוקד על שבטו. מלשון אורב ועושה מריבה וכמ"ש ירמיה ח' ו' נמר שוקד על עריהם וכן וישקוד ה' על הרעה וכן כי שוקד אני על דברי:

שנמשלו ישראל בהם. כמ"ש שלחיך פרדס רמונים וכן אל גנת אגוז כמ"ש שמ"ר ריש פר' ל"ו ע"ש ועל שאלו לשבחם ותפארתם ע"כ לא יתכן שיורה על דבר שאינו שבחם כמו כאן.

ביד בל מלך. לא יתכן כפשוטו שהרי היה מקומו בצד הארון ואיך יקח אותו זר וישתמש בו אלא בהכרח שפי' שהיה בימי כל מלך: