פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יח:כב

יתברך שמו. בתנחומא מסומן ומצויין כאן זאת חוקת התורה אך כאן נראה ששייך לסדר קרח וצע"ג איך שייך לסדר קרח והדבר מוכרע שגירסת התנחומא עיקר שכל סימן זה שייך לסדר חוקת שזה הקדמה למ"ש בפסוק ו' ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת שע"י דברים קטנים כאלו עושה הקב"ה דברים גדולים שטהרתן של ישראל תלוי בהן כמ"ש בהדיא שמ"ר פר' י"ז סימן ב' על מ"ש ולקחתם לכם אגודת אזוב ג"כ הקדמה זו שהקב"ה עושה על ידי דברים קטנים גאולת ישראל ומביא פסוק וידבר על העצים מהארז אשר בלבנון עד על האזוב שהביא כאן במדרש בריש חוקת ראיה אמיתית שסימן כ"ב שייך לסדר חוקת וסימן כ"ג הוא שלא במקומו ושייך קודם סימן כ"א או לפ' שלאחריו וכמ"ש ריש סימן כ"א שסימן כ"א הובא בעבור מ"ש ויציץ ציץ של המטה ועל ידי שנחלפו סידור המאמרים ע"כ אין להבין שייכותם וסמיכותם. ואחר כתבי זאת האיר ה' עיני בשמ"ר ריש פר' יו"ד שמתחיל פסוק ויתרון ארץ בכל וז"ל שם וכל המדרש כמו שכתוב בויקרא רבה ובזאת חוקת התורה היינו בויקרא רבה ריש פר' כ"ב וכאן בריש חוקת כנ"ל כמו שכתבתי אמת ויציב:

ולנפלאותיו אין חקר. ובתנחומא הגי' בהיפך ולגדולתו אין חקר ולנפלאותיו אין מספר וכלשון הכתוב איוב ה' ט' עושה גדולות ואין חקר ונפלאות עד אין מספר:

אמר לו לשר של ים. בשמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ב בשינוי ושם מבואר:

התחיל לבכות. שנאמר מבכי נהרות חבש כ"ה שם והענין שבתחלת בריאת המים ביום ראשון היו מעורבים עם האויר שהיה מלא העולם כמו אד וענן לח ואמר לו הקב"ה שיפתח פיו להוציא מתוכו האויר ולא ישאר בו רק חלקי מים בלא אויר כמו שהם עתה ועל שלא היה כן בתחלת בריאתו ע"כ היה קשה עליו לשנות טבע בריאתו וזהו ענין בכיה שלו והקב"ה בעט בו להוציא האויר מתוכו בעל כרחו לשנות טבע בריאתו וזהו הריגתו וזהו מ"ש כבשן ודרכן וקבלן הים עי' ב"ר פר' ה' סוף סימן ב' והכוונה הפשוטה בזה שעל שנברא בתחלה למלא העולם נשאר בו הטבע להתפשט ולצאת מגבולו תמיד כל ימי עולם ע"כ הומים גליו תמיד ואין יכול כמ"ש ויתגעשו מימיו ולא יכילו כי שם חול גבולו וזהו מ"ש ירמיה ה' האותי לא תיראו נאם ה' וגו' אשר שמתי חול גבול לים וכמ"ש בהדיא ב"ר פר' ה' סימן ו' שזהו מ"ש כונס כנד מי הים וגו' ייראו מה' כל הארץ ע"ש ותבין של כן פתח בפסוק כונס וגו' שהמים גבוהים באמצע הים כהר וזהו והאלהים עשה שייראו מלפניו ודו"ק:

ודורך על במתי ארץ . כמ"ש ב"ר סוף פר' כ"ג שאוקינוס גבוה מכל העולם ע"כ נקרא במתי ארץ:

ויסך בדלתים. ים וגו' עד ואשים בריח ודלתים:

אמר לו הים. שהשר כבר הרג ובתנחומא הגירסא רבש"ע א"כ וכו':

באוצרות תהומות. שהתהום שמחזיק כל המים נעשה אוצרות הרבה לכמה מיני מים מתוקים מלוחים חמוצים מרים וכדומה עי' ב"ר פר' ד' סימן ה':

מלא הסיט. מן האצבע לאמה כשמפרישים זה מזה עי' שבת ק"ו א':

שבזמן שאדם בוכה. שאם היה בוכה הרבה ולא היה מרגיש כאב בעיניו הי' בוכה הרבה ומקלקל עיניו כמ"ש כלו בדמעות עיני אך על שמרגיש כאב על ידי הדמעות פוסק מלבכות הרי שהכל בהשגחה לטובת האדם:

אלימא תופסה באזנו. בתנחומא הגירסא אלמלא תופסה באזנו. וכן אלימא כי החוטם גורם אלמלא וכתב במ"ע שתיבת אלמלא בא' יש לה שני משמעות אם הי' ואם לא הי' וכאן אלמלא הא' אם הי' ואלמלא הב' אם לא הי':

סרוחים שמעמידים אותם. שסרחון ליחת החוטם עומד בעד סרחון החיצון שלא יזיקנו והליחה עבה וסותם נקבי החוטם:

ואינו מתקבל בלבו ומקיאה. ומתיקות הפה ע"י הרוק מעכבו שלא יקיא:

לפי שקורא בתורה. פי' שעיקר בריאת האדם הוא שיעסוק בתורה וחכמה נברא בטבע זו שיהי' מתוק בפיו וכמ"ש חז"ל שמיני מתיקה מרגילים את הלשון לתורה:

שבכל מקום עושה. בתנחומא הגי' בכל דבר עושה ועי' ב"ר פרשה י' סימן ז' ויק"ר פרשה כ"ב סימן א' ובקה"ר פסוק ויתרון ארץ דף צ"ח כל הענין:

נטל עשב וקשר. להגן על ראשו שלא יזיקנו השרב.

עבר עליו חבר. חבר הוא היודע ללחוש על הנחשים שלא יזיקו כמ"ש אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים:

מרים את עשבא. פי' אם תסלק עשב זה מראשך יהי' יותר טוב לך וכאן חסר שאמר לו החבר עוד אחר שסלק העשב מראשו שיקרב אל הנחש ויגע בו וכן עשה ונפל לחתיכות:

להחיות בו המתים. בויק"ר שם הגי' להחיות המתים של ארץ ישראל בלא עת [וסולמא של צור הוא מא"י]. ורצה לעשות עצמו משיח:

התחיל הרם מבצבץ. כאן איתא שהדם הי' מהס"ת ובמקומות הנ"ל מבואר שהדם הי' על שגידר את הפרוכת לתוך ק"ק מקום השכינה:

שעצמו הרג. בכינוי כלפי מעלה וכאן חסר וע"ש ושם: