פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יח:כ

למה נקרא שמו און. תנחומא כאן סימן ט'. ועיקר הדקדוק על שלא נזכר עוד בכל הענין וקרח ודתן ואבירם והר"נ איש נזכרו כמה פעמים בפרשה ובהכרח לדרוש שמתחלה היה עמהם ואח"כ נמלט מהם ומרומז בשמו ע"פ מדת ממעל:

היא וברתה. מדכתיב חכמות נשים לשון רבים שתי נשים חכמות וגם בתיבת ביתה מרומז בתה:

אשתו של קרח. כדלעיל ריש סימן ד':

מיוחדין שבעדה. וחולק על מ"ש לעיל פרשה זו סוף סי' ג' שהיו נשיאים ממש כמו אליצור וחביריו אלא פי' שהיו גדולים בישראל כמו הנשיאים כי הנשיאים לא נקראו נשיאי עדה אלא נשיאים סתם או נשיאי מטות שתיבת נשיא הוא שם אך נשיאי עדה פי' מנושאים וגדולים בעדה דרך מעלה והילול וכינוי כבוד:

קרואי מועד. מועד ממש יו"ט שהם קוראים המועד שמתקדש ע"י קריאת ב"ד שאומרים מקודש החודש:

שם בכל. בתורה וחכמה ומ"ט ועושר:

מה שמע. שהרי כתוב ויקהלו על משה ואהרן ויאמרו אליהם רב לכם וגו' הרי גם אהרן שמע ולמה ייחד השמיעה למשה אלא ששמע דבר שאהרן לא שמע לבד מ"ש ויאמרו אליהם ונדרש ע"פ מדה י"ז שכתוב בתהלים ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה' תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם הרי בעת מחלוקת דתן ואבירם אז קנאו למשה במחנה ולא לאהרן על שהיה תמיד אוהב שלום ורודף שלום היה אהוב לכל לא חשדו אותו ולא קנאו לו וקדוש ה' פי' מעריות כמ"ש לעיל פר' ט' סי' ז' ולמשה לא החזיק לקדוש ה' וקנאו בו והקנאה מפורשת אצל סוטה וקנא את אשתו שפי' שלא תסתר עם פלוני והקנאה הוא ההיפך של קדוש ה':

כל המחזיק במחלוקת. אעפ"י שיודע שהדין עמו טוב לוותר ולהשפיל עצמו:

ולא יהיה כקרח. במדבר י"ז ה':

ביד משה לו. פי' ביד משה עצמו ע"פ מדה י"ז עוד הבא ידך אל חיקך וס"ד והנה ידו מצורעת כשלג:

בהצותם על ה'. ור"ד הוא דתן ואבירם קרואי העדה אשר הצו על משה ואהרן בעדת קרח בהצותם על ה'. וצ"ע למה לא הביאו פסוק שכתוב כאן הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו ואולי על שכאן מפורש יותר בהצותם הוא המחלוקת גם כאן מפורש על משה ועל אהרן:

המה מי מריבה. היינו מ"ש שם פסוק ג' וירב העם עם משה. והנה אמר לשון כל החולק על רבו שלא יהיה רבו כקרח וריב"ח אמר לשון כל העושה מריבה היינו באיזה פרט אבל מודה ברבנותו ומוסיף על ר"ח ולשון ר' חנינא כל המתרעם שאינו אלא בדברי תלונה ולא לנצח:

לא עלינו תלונותיכם. שמות ט"ז ח' ותלונה פחותה ממריבה ור' אבא בא להוסיף עוד כל המהרהר שאינו לא חולק ולא מריב ולא מתרעם וצ"ע שהרי כאן מפורש וידבר העם ואפשר על שכאן לא בקשו דבר רק מריבת דבקים בלבד שעושה שלא כהוגן כאן ולא בקשו דבר אך בכל הנ"ל בקשו דבר עם המחלוקת והמריבה והתלונה וכל זה הובא דרך אגב מחלוקת קרח דתן ואבירם:

שמש ירח עמד זבולה. לשון הגמרא בסנהדרין ק"י שמש וירח בזבול מאי בעו והא ברקיע קביעי כמ"ש ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכאן כתוב עמד זבולה ודורש על ענין קרח ויתכן על שכתוב שם בחבקוק ג' פסוק ט' עריה תעור וגו' נהרות תבקע ארץ ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו וגו' ואיתא במכילתא פסוק ואתה הרם בסופו קודם פסוק ויבואו שפסוק זה ראוך יחילו נתן תהום קולו פירש על בקיעת הים ושייך לפסוק ח' הבנהרים חרה וגו' אם בים עברתך ע"פ מדה ל"א וא"כ מ"ש תבקע ארץ סמוך למ"ש שמש ירח עמד זבולה שאצל בקיעת הארץ בענין קרח אז היה שמש ירח עמד זבולה והענין בזה כמ"ש בחגיגה פרק שני זבול שם ביהמ"ק בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו וכמ"ש שלמה בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים שבהמ"ק שלמטה כנגד ביהמ"ק של מעלה שבזבול וכאן שחלקו על כהונת אהרן כאלו חלקו על ביהמ"ק של זבול ועל מיכאל כה"ג וע"כ עמדו בזבול לבקש דין כי אהרן כה"ג כמו אור בוקר כמ"ש בסימן ד' שאם יהפכו כהונת אהרן כאלו הפכו האור לחושך על כן עמדו שמש וירח דווקא בזבול:

בכבודי לא מחיתם. כמ"ש הנועדים על ה' בהצותם על ה' ואמרתם לבן עמרם ויותר נראה שפירושו לכבודו לא מחיתם על עובדים לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים ומכעיסים להקב"ה ולא מיחו וכאן מיחו ומ"ש עד שזרק בהם חיצים היינו מ"ש בס"ד לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתיך ומ"ש לא נפקו עד דמחו להו היינו מ"ש יהלכו שכל הליכתם ע"י חצים וחניתות ועי' לעיל פר' ט"ו סי' ט':

אם בריאה גיהנם. עי' מ"ש לעיל סוף סימן י"ב שדורש מדה ט"ו בכ"מ ומכריע ע"פ מדה ט' שמאחר שנברא הרי זהו רצונו ומוטב ומ"ש גיהנם למוד מסופו וירדו חיים שאולה ושאול הוא גיהנם ואין הכוונה על בריאת הגיהגם ממש אלא להמציא פי הגיהנם והשאול לכאן ולעיל סימן י"ב הגירסא אם בריאה פה לארץ יפה ולמוד מסופו ופצתה האדמה את פיה:

והכתיב אין כל חדש. והם שני כתובים מכחישים והכריע ממ"ש ופצתה האדמה את פיה וזהו אקרובי פתחא ופה הארץ הוא מיו"ד דברים שנבראו בע"ש ביה"ש פרק ה' דאבות:

מקום נתבצר להם. ופי' שנבלעו עם קרח וכמ"ש ואת כל האדם אשר לקרח ובניו בכלל א"כ מ"ש ובני קרח לא מתו היינו אחר שנבלעו לא מתו והם המפורשים בתהלים כמה פעמים לבני קרח מזמור שאמר שירה אחר שירדו לשאול וכמ"ש במדרש תהלים שמשה ואהרן וכל ישראל באו לשמוע השירים שאמרו מתחת לארץ:

ועליהם אמרה חנה. שמפורש בתורה וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה וזהו מוריד שאול ועליהם אמרה ויעל ולא על המבואר ביחזקאל ל"ב וע"כ מהגמרא כל סימן זה: