פירוש מהרז״ו על במדבר רבה טז:כג

שלא היה עמהם בעצה. שנגמר הדין ע"פ הרוב וצדיק נתפס בעון הדור ומי שלא הביא ב' שערות הוא בכלל הטף שכולם נכנסו ומי שהביא ב' שערות והוא פחות מבן כ' שיש לו דין גדול לענין מצות ונידון בב"ד של מטה וכן כאן אם חטא נידון:

בא וראה מה בין צדיק וכו'. ולשון התנחומא בא וראה מה בין צדיקים לרשעים כענין שנאמר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו והכוונה שבאמת דור המדבר היו דור דעה כולם צדיקים אלא נכשלו בענין מרגלים והאריך לכולם עד ס' שנה שיצא מכלל כרת:

כתיב אך הבל בני אדם. צ"ע מה שייכות מאמר זה לכאן וענין חטא המרגלים היה בט' באב ולא בחודש תשרי אך המדרש בא ללמדנו ענין חדש שאע"פ שהחטא היה בט' באב ומשמע שמיד נתפלל ומיד השיב לו סלחתי כדבריך לא כן הוא אלא שלא נענה על תפילתו עד יוהכ"פ שאז הושיב לו סלחתי כדבריך ובא ללמדינו שזה כלל גדול שכל סליחות שהיו בכל הזמנים לא היו רק בתשרי ביוהכ"פ והמאמר בתנחומא כאן סמוך למאמר המשל והנמשל כמו כאן ובכאן דברי המדרש והתנחומא סתומים אך הם מפורשים בתנחומא סוף סדר פקודי העתקתי ממנו שמ"ר פר' נ"א סימן ה' וז"ל שם ואימתי נאמר לי לעשות המשכן ביוהכ"פ לפי שעלה משה להר ג' פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום מו' בסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא יו"ד בתשרי ואותו היום נאמר לו וינחם ה' על מעשה העגל ואותו היום אמר לו סלחתי כדברך (פי' שגם במרגלים שאמר לו סלחתי כדבריך היה ג"כ ביום הכפורים ואותו היום נאמר לו ועשו לי מקדש היום אמר לו וסלחת לעונינו ונחלתנו היום הזה תנחילנו סליחה לדורות ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא כי ביום הזה יכפר עליכם ברוך ה' שהאיר עיני במאמר זה והוא יסוד לפירושי על משנה שבת פרק ט' מנין שקושרין וכו' כתבתיו בסוף פירושי על ההגדה בין החידושים הש"י יזכני להדפיסו:

במאזנים לעלות. עולים ומתעלים על ידו מחילת עונות ע"פ מדה י"ז כמפורש בתורה גם יתכן שפי' לעלות מענין סילוק כמ"ש כעלות גדיש על סילוק ומחילת עונות: