פירוש מהרז״ו על במדבר רבה טז:כב

ב' צווחות עד אנה ינאצוני ועד אנה לא יאמינו בי. תנחומא סוף סי' י"ב וכדלעיל סוף סי' כ' שנשבע שיגלו לגלות והיינו לארבע גליות ובכל גלות יצווחו עד אנה שעל זה רמז במ"ש ד"פ עד אנה בתהלים י"ג מדת מנגד ע"פ מדה יו"ד ומ"ש עד מתי לקמן פסוק כ"ז:

הבט לברית אבותם. תנחומא בסי' י"ג וכאן הדרשות שלא כסדר הפסוקים ובתנחומא כסדר הפסוקים. וכאן דורש מדה ט' ע"פ מדה י"ז דכאן אינו מפורש שהזכיר זכות אבות ומפורש בדברים ט' כ"ג ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע היינו שילוח המרגלים ועל זה אמר שם פסוק כ"ז זכור לעבדיך לאברהם וגו' וכמ"ש שם פן יאמרו הארץ וגו' מבלי יכולת ה' וזה מפורש כאן שהיה במרגלים. ודורש דבין כאן ובין בעגל תחלה הזכיר זכות אבות ואח"כ אמר ואעשך לגוי גדול וכמ"ש בהדיא שמ"ר פר' מ"ד סי' ט' וע' מש"ש. גם דורש שטען משה שנשבעת להם שתעמיד מהם מלכים וכהנים ונביאים שמהתשובה שהשיב ואעשה אותך לגוי גדול שזה כולל גדולת העם במלכים ושרים ונביאים מזה אנו יודעים טענת משה. וכאן חסר מאמר גדול מן התנחומא ותמצאנו לקמן סי' כ"ד ובשמ"ר פ' מ"א סי' ו':

שראה משה כך. שלא הועיל לו טענת זכות אבות:

ואמרו אל יושבי הארץ. ולא פירש מה יאמרו ודורש ע"פ מדה ל"א היינו מ"ש להלן בפסוק ט"ו מבלתי יכולת ה' וכמ"ש לקמן פר' זו סי' כ"ה שאין יכולת אלא לשון מזונות ע"ש:

על הים. בתנחומא כאן הגירסא במצרים ועל הים:

והלא ראו נסים. וזהו מ"ש אשר שמעו את שמעך פי' שנודע להם והרגישו שיכול לעשות נפלאות וגבורות וא"כ גם לזון הוא יכול ועל זה השיב שיאמרו בנו יכול לעמוד פי' לנצח ולהרע לנו וגם לעשות נסים כמו עמוד ענן אך לא להיטיב לעם ליתן מזונות ועוד טענה אחרת שבעם אחד יכול לעמוד ולא בשבעה ול"א מלכים:

העברת ממני ויעבור. שאותו שכתוב בו את השמים ואת הארץ אני מלא איך כתוב בו ויעבור ה' על פניו אלא ע"כ פירושו א"ת ויעבור אלא העביר שהעביר מרצונו שביקש שיודיענו מדותיו עי' שמ"ר פר' מ"ה סי' ה' מש"ש וגי' התנחומא ומדת הדין העבירה ממני שנאמר ויעבור ה' על פניו:

שאמרת לי קיים. וזהו יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר הם הי"ג מדות שהודעת לי שאם יקראוך בהם שתענה ותסלח:

כדבריך עתידים. שאם לענין הסליחה תיבת כדבריך מיותר אלא פי' ע"פ מדה ט' וממעל כדבריך ידברו ויאמרו: