פירוש מהרז״ו על במדבר רבה טו:ט

אמרו ישראל. תנחומא שם בסימן ו':

ומהיכן הם מאירים. עי' שמ"ר פר' ל"א סי' ט"ו ויק"ר פר' ל"א סימן ח':

לאור חציך. ור"ד שמש ירח עמד זבולה עי' לקמן פר' י"ח בסי' כ' אמר רבא וש"נ:

ידע מה בחשוכא. ונהורא עמיה שרא והיל"ל ידע מה די בחשוכא ועוד מ"ש ונהורא עמיה שרא והלא אנו רואים שהעולם מלא אור ע"כ דורש ידע מה בחשוכא שיש מה בחשוכא וא"ת מה אלא מאה שיש חלק ממאה שהוא דבר קטן ומועט שהוא בטל נגד הכלל כלו ולמוד מסיפא דקרא ונהורא עמיה שרא הוא האור העליון וממנו הוא חלק אחד ממאה ופירושו על שכתוב בריש הבריאה והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על כן נתן אחד ממאה מהאור שלו וכמ"ש ב"ר פר' ג' סימן ו' וש"נ שהאור הראשון הבדילו לעצמו והאור שבעוה"ז בא לנו ע"י חמה ולבנה ומזלות שהם מקבלים וחוטפים מאור של מעלה והם הכלים האמצעיים להגיע לנו האור וזהו אל מול פני המנורה העליונה יאירו שבעת הנרות שהמנורה רומז לשבעה כוכבי לכת כדלעיל בסימן ז':

אמר דוד באור פני מלך. צ"ע שהרי פסוק זה הוא במשלי י"ו ועוד שהתחיל בפסוק שלח אורך ע"כ בהכרח להגיהה אמר דוד שלח אורך ואמתך ואע"פ שהתחיל אמרו ישראל הכל ענין אחד שדוד אמר פסוק זה על ישראל אמרו שלח אורך אור האמת של מעלה המה יביאוני אל הר קדשיך ואל משכנותיך שהמנורה שהיא במשכנותיך רומזים אל אור אמתך כי באור פני מלך חיים וכצ"ל אמר דוד שלח אורך וגו' באור פני מלך חיים וע"כ חתם דוד ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי וגו' שמזה שצוה לנו להאיר במקדש אנו יודעים שנשמח באור עליון ולא הרשעים וזהו שחתם ר"י בר"י נמנעה השמחה מן הרשעים וכמ"ש ב"ר פר' י"א בסי' ב' מפסוק וימנע מרשעים אורם ועל הצדיקים אמר אל אל שמחת גילי על שנתן להם האור ואור ושמחה ענין אחד הוא כמ"ש אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה כמ"ש בברייתא דל"ב מדות מדה י"ט. ועל ידי דברים אלו נתחברו חלקי המאמר זה לזה יתלכדו ולא יתפרדו וההגהה מוכרחת ודו"ק: