פירוש מהרז״ו על במדבר רבה טו:יג

זה שאמר הכתוב שאו שערים ראשיכם. תנחומא כאן סימן ט' שמ"ר ריש פר' ח' וש"נ ועי' לעיל פר' י"ד סימן ג' ומש"ש:

שהיו השערים שפלים. השערים היו גובהם עשרים אמה ולמה הוצרך שינשאו בבוא הארון שהרי הארון עם הכפורת והכרובים היו גובהם ביחד עשרים טפחים אלא בהכרח שהשפילו עצמם השערים עם המשקוף העליון עד למטה שלא יוכל הארון לכנס ועי' במקומות הנ"ל שיטות אחרות בזה:

אמרו השערים מי הוא זה. שאם כפשוטו ששלמה אמר כן הלא תחלה אמר ויבוא מלך הכבוד הרי שידע בעצמו מי הוא ולמה שאל אחר כך מי הוא זה על כן דורש שמאחר שמדבר לנוכח שאו שערים ראשיכם והנשאו א"כ בהכרח שהשערים אמרו כן ובהכרח פי' שהמלאכים הממונים על השערים כמ"ש על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים והם הם ששאלו:

התגדלו שמלך הכבוד עליכם. פי' אצליכם כמ"ש ועליו מטה מנשה וכמ"ש שרפים עומדים ממעל לו ומ"ש שבקשו לירד ולרוץ את ראשו כמו שהתחילו כבר להשפיל עצמם בקשו עוד לירד עוד והיו רוצצים ראשו:

מהו ה' צבאות וכו'. פי' למה נקרא מלך הכבוד ודורש כמ"ש אבות ריש פרק רביעי איזה מכובד המכבד את הבריות:

מה כתיב. עתה חוזר לריש הסימן עשה לך שתי חצוצרות כסף שחלק מכבודו למשה כמו שכתוב עלה אלהים בתרועה וכן בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' כך צוה שיעשו לפני משה:

ויהי בישורון מלך. וכן הוא בשמ"ר סוף פר' ב' מפסוק זה על משה וכן בויק"ר פר' ל"א סוף סימן ד' על משה אך לקמן סוף פר' י"ח דורש על הקב"ה וכן במוסף ר"ה בין פסוקי מלכיות על הקב"ה ואמיתת הענין בזה שמלוכת משה באופן זה הוא באמת מלוכת הש"י וכמ"ש אצל שמואל כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם וכן הוא בברכת השיבה שופטינו ומלוך עלינו אתה ה' לבדך כי כשהקב"ה לבדו היה מלך ישראל בהכרח שהיו אנשים אלהיים ממוצעים נביאים ושופטים שכל הנהגתם ברוה"ק ובנסים ונפלאות אף כי משה ודורו ודו"ק בזה מאד באמיתת הדברים: