פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יד:יג

וכי ביום שנמשח. כמ"ש בפרשה זו ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו הרי שמשח אותו ביום שהוקם וכתוב שם ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח ביום המשח אותו ושם פירושו על שהביאו לפני המזבח כלם ביחד שעל זה אמר להם נשיא אחד ליום וגו' וכאן אחר ההקרבה אמר ג"כ בלשון זה זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו והרי ההקרבה במזבח היה בי"ב ימים כל אחד ביומו:

כולך יפה רעיתי. לעיל פר' י"ג סימן ח' ט':

מעתה אני אומר. פי' שלפי זה עדיין הייתי יכול לומר כך:

עוד אינו נמשח. לעיל פר' י"ב סימן ט"ו ספרי שם:

זאת משחת אהרן. ויקרא ל"ב ת"כ וילקוט פסוק זה:

אלה שני בני היצהר. וס"ד העומדים על אדון כל הארץ ויצהר הוא שמן והיינו יכולים לפרש שעומדים ומבקשים שימשחו אותם לעתיד אך לפי מה שדורש כאן בהכרח פי' שמבקשים שיחזרו להם כהונה לאהרן ומלוכה לדוד ואינם צריכים עוד משיחה לעתיד וכמ"ש ילקוט זכריה ד' על זה הפסוק בשם תו"כ ועי' לקמן פר' י"ח סימן ט"ז ועי' בילקוט ועי' איכה רבתי דף ס"ח א' מעשה בדואג בן יוסף ואבות דר"נ פרק ל"ד וספרי כאן:

ביום שנמשח בו זכו. כי תיבת משיחה יש בו ב' משמעות א' משיחת שמן ב' אכילת בשר מילואים כמ"ש ויקרא ז' ל"ה זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי ה' אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם ומ"ש. בר"ד משחת אהרן ומשחת בניו פי' אכילת בשר קדשים ומשחת פי' גדולה כמ"ש בתרגום דא רבות וא"כ מ"ש כאן ביום המשח אותו על אכילת בשר מילואים אלא שזה אנו דורשים מפסוק אשר צוה וגו' וא"כ בהכרח שפסוק של כאן ביום המשח אותו בא ללמד על ההקרבה:

ששוו כולם בעצה. שהרי היו קרבן כלם שוה ובזמן אחד הביאו ואח"כ נצטווה להקריב כל אחד ביומו וא"כ היל"ל מאתם למה אמר מאת נשיאי ישראל לזה דרש שבא להשמיענו עוד ששוו בזכות ובכבוד נשיאי בני השפחות כמו נשיאי בני הגבירות עי' ספרי ובמפרש שם:

שהתנדבו מעצמם. ולא משל שבטם וכמ"ש פר' י"ג סי' ז' אצל נחשון:

שאלו הקריב אחד יתר. שעל שהיו שוים נחשב להם שהקריבו יחד בכל יום ונחשב לקרבן ציבור שדוחה שבת אך אם היה אחד מוסיף על חבירו היה נחשב לקרבן יחיד ולא היה דוחה שבת ולא היה אפשר לומר שדומה כאלו הקריבו בשבת כלם וכן לא ביום אחר כך נראה לי בס"ד:

ביום המשח אותו. הוא יום הראשון שלא הקריב בו אלא נחשון ואיך אמר ביום המשח אותו כפות זהב שתים עשרה:

כאלו כולם. לעיל פר' י"ג סימן ט':