פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יד:יב

וייצר ה' אלהים את האדם. צ"ע לאיזה כוונה הביא כאן פסוק זה שהרי צריך לפסוק ויצו ה' אלהים על האדם והוא פסוק עשירי מפסוק וייצר ובהכרח לומר שצריך לגרוס כאן פסוק ויצו ובפסוק זה דרשו בב"ר סוף פר' ט"ז השש מצות ויתכן שצריך כאן גם לפסוק וייצר שלא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות כמ"ש ב"ר ריש פר' מ"ד וענין הצירוף שייך בכסף כמ"ש מצרף לכסף וכור לזהב וכדומה הרבה שמצרפין הכסף מן הסיגים וחנק העפרורית שבו כן האדם שנברא מעפר צריך לצרפו במצות ובאש התורה וזהו שהביא פסוק עפר מן האדמה ופסוק כסף צרוף בעליל לארץ:

שנזרק מדור המבול. שנבחר ונפרש מהם כדלעיל בסימן יו"ד וי"א על אברהם:

מפני עון דורו. שראה ברוה"ק שיכלו כלם ולא רצה להעמיד תולדות לכליון:

מאיתן ז' אחר. פי' שבתיבות מזרק אחד כסף כל אותיות של עשיריות עולים למנין ה' מאות רק נשארו אותיות היחידות הם הז' של מזרק ותיבת אחד שמספרם כ' הם לבד ה' מאות הנ"ל:

והיו ימיו מאה ועשרים שנה. להאריך להם זמן שישובו בתשובה באותן ק"כ שנה שקודם המבול כ' שנה קודם לידת בני נח:

שבעים אומות שיצאו ממנו. כמ"ש לעיל ריש סי' יו"ד:

שבעים פסוקים. מדרש תדשא פ"י. וכן הוא בצמצום וכן אצל המן בצמצום והרמז שהצר של האומר שבחר מע' והם כנגד הע' אבד אחר ע':

לתכלית שבעים נתלה על חמשים. לסוף ע' פסוקים נתלה על עץ של חמשים אמה:

פרשתו של נחש. פירושו עד הפסוק שלקללת הנחש ומניתי וכך הם בצמצום שבעים שמות והב' שמות שבפסוק ויאמר ה' אלהים אל הנחש אינו בחשבון כי עד הפסוק של הקללה קאמר:

והייתם כאלהים אינו קודש. וכמ"ש ב"ר פר' י"ט ריש סימן ד' שדברי הנחש הטועה הוא ועי' מש"ש ועי' ב"ר פר' כ' ריש סימן ד' וצ"ע:

שהיו לתרח. והזכרון על אברהם שאז נולד כמ"ש ויהי תרח שבעים שנה ויולד את אברם ואגב זכר גם את קינן שהוליד לע' שנה:

שבכו את יעקב. לכבוד יעקב ובניו לשם ולפאר בעולם ולזכות גדול למצרים:

וראש השנה. יום אחד וכן חג השבועות יום אחד הרי י"ח ימים טובים ונ"ב שבתות:

ויומו של הקב"ה. עי' ב"ר פר' ח' סימן ב' מש"ש:

קבלו מצות. מהש"י בנבואה וזהו סולת בלולה בשמן על המעט שעשו וכמ"ש בסימנים הקודמים. ומ"ש למנחה הוא על שם רוה"ק והנבואה כדלעיל בסימן י':

כף אחת. עשרה זהב כנגד יו"ד מאמרות בראשית א' אבות פרק ה' וכנגד עשר ספירות בראש ספר יצירה יו"ד דורות מאדם ועד נח בראשית ה' ומנח ועד אברהם בראשית יו"ד. יו"ד דברות שמות כ' יו"ד שליטים קהלת ז' י"ט וחושב היו"ד דברים בקה"ר והחכמה תעוז וגו' מעשרה שליטים ועי' ויק"ר פר' ד' סימן ד':

יו"ד תולדות שבתורה. וצ"ע שכתוב בתורה י"ב תולדות וא' במגילת רות ולעיל פר' ב' סימן ט"ו איתא וז"ל אתה מוצא י"ב תולדות כתובים ועי' שמ"ר פר' למ"ד סימן ג' וכן בב"ר פר' י"ב סימן ו' וא"כ צ"ע למה אמר כאן יו"ד תולדות שבתורה אך בב"ר פר' י"ב סימן ו' וכן בשמ"ר שם איתא כל תולדות שבמקרא חסרים לבד שנים מלאים ולזה רמז כאן במ"ש שניהם מלאים כף אחת עשרה זהב שרומז על שני תולדות שהם מלאים במ"ש שניהם מלאים ועוד יו"ד תולדות שרומז במ"ש עשרה זהב רק השני תולדות שכתובים אצל עשו חדא חשיב להו שאינו חושב תיבות של תולדות אלא המקומות שכתוב בהם וכמ"ש בהדיא לעיל פר' ב' שם יצחק עשו יעקב ועוד איתא שם יו"ד תולדות לענין בריאת עולם ויתכן שלזה כוון כאן מה שזכר יו"ד תולדות נמצא דכאן חסר וצריך להשלים ממקומות אחרים ודו"ק:

עשרה נסים. אבות פרק ה': (ושמעתי מהרב הגדול וכו' מוה' אלי' פרץ זצ"ל מ"ץ מווילנא שחושב כאן יו"ד דברים של יו"ד יו"ד והמה מרומזים במ"ש כף אחת כף בגי' מאה עשר פעמים עשר):

שעשו מן הערלות הר. שהר הוא גדול מהגבעה ע"כ במצרים שמלו כולם היו יותר מאשר היו בימי יהושע שהרי לא נגזרה גזירת מרגלים על אותם שהיו פחותים מעשרים שנה והם היו מן המולים במצרים ושבט לוי שהיו נימולים במצרים ונכנסו כולם כמ"ש לעיל פר' ג' סימן ז' על כן דימה אותם של יהושע לגבעה ועי' לעיל פר' י"א סי' ג' איש חרבו על יריכו ושמ"ר פר' י"ט סימן ה':

המור שהוא ראש. היינו בסדר תשא כתוב קח לך בשמים ראש מר דרור הוא המור שהוא בשמים ראש על שריחו ראש לכל הריחות וזה כתוב בבשמים של שמן המשחה ובסמוך לו אצל סמני הקטורת חושב שם לבונה זכה בסוף כל הבשמים הרי מור הוא ראש הבשמים ולבונה הסוף וזהו שניהם מלאים:

איל מלואים. ויקרא ח' כ"ט:

את הכבש אחד. שמות כ"ט ל"ט:

והרבתי את זרעך. בראשית כ"ו ד'. ושמתי את זרעך שם כ"ח י"ד. וכחול אשר על שפת הים שם כ"ב ט"ז:

כשעירים עלי דשא. בתורה מדבר כמ"ש שם ברישא דקרא יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי ושעיר מלשון שעירים ע"פ מדת ממעל:

אלא בזכות התורה. ועל כן היא כמטר וכטל וכרוח שהכל בזכותה ומכחה והרי בא ללמד שהמטר וטל ושעירים באו ללמד על התורה כנ"ל ונמצאו למדים ממנה שבאים בזכותה מדה י"ב:

שאין עניות במקום עשירות. לעיל פר' זו בסוף סימן י"א:

אלא לכפר. והשעיר בא תמיד לכפר:

ארבע טבעים. הם הארבע יסודות אש רוח מים עפר מלמעלה למטה ובמדרש חושב מלמטה למעלה:

וכנגדה נעשה השעיר. שהוא נמוך למטה מכולם:

ג' מיני עולה. פר גבוה מכולם כנגד האש שהוא למעלה מהכל והאיל למטה מן הפר ולמעלה מן הכבש כנגד האויר והכבש למטה מן האיל ולמעלה מן השעיר כנגד המים:

אחד בבית אל. בראשית ל"ה ואחד בבאר שבע בראשית מ"ו א':

בני זרח. וכמ"ש בס"ע סוף פרק כ"א שהיו נביאים במצרים והם הנזכרים בד"ה א' ב' ו' ובני זרח זמרי ואיתן וגו' וכמ"ש מ"א ה' ויחכם מכל אדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל וגו' כמ"ש לקמן פר' י"ט סי' ג' ועי' ויק"ר ריש פר' ט':