פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יג:ג

הה"ד גאות אדם. פסיקתא פר' ז' סימן ב' ב"ר פר' כ"א סימן ו' ושם מבואר איך דורש:

אפילו עכשיו. שחטאת ופסקתי דינך:

ה' צבאות יושב הכרובים. וכתב שם אשר שלחו לחרף אלהים חי הרי אצל חירוף כתוב כרובים אף כרובים הכתוב כאן היה אצל חירוף ושייכות הכרובים אל החירוף מבואר בפסיקתא ט' דאיכה רבתי בושנו מאד כי שמענו חרפה וגו' כי באו זרים על מקדשי בית ה' וכו' נכנסו עמונים ומואבים לבית ק"ק ומצאו שם שני כרובים נטלו אותם ונתנו אותם בכליבא וכו' לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדים עבודת כוכבים ראו מה מצאנו להם הא כל אפין שוויין וכו' הרי שהחירוף כלפי מעלה בא מצד הכרובים שאמרו ככל הגוים ב"י שעובדים לצורות הכרובים וכן סנחריב חרף ג"כ באופן זה וע"כ אמר חזקיה ה' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים ע"פ מדה י"ו מיוחד במקומו דכאן הוצרך להזכיר כרובים אשר שלח לחרף אלהים חי בכרובים ברוך ה' שהאיר עיני בזה:

אדם הגדול בענקים. עי' ב"ר פר' י"ד סימן ו' וש"נ ומדקראו אדם גדול הרי שיש אדם קטן היינו מי שנקרא אדם הוא קטן ממנו:

זה משה. שכתוב בו והאיש משה עניו מאד מכל האדם והיה שפל לפני פרעה יתמוך כבוד שאמר לו התפאר עלי למתי אעתיר לך שבכל עת שתרצה יעשה הקב"ה רצוני וזהו הכבוד האמיתי:

משליח זמורה. מצאתי פירושו בתנחומא סדר תצא סימן יו"ד וז"ל ויזנב בך הכם מכת זנב ואתיא כי הא דאמר ר' חנינא ב"ר שיקלא מה היו בית עמלק עושים חותכים מילותיהן של ישראל וכמ"ש כאן במדרש וכמ"ש ג"כ במ"כ בשם ספרי ומסיים בתנחומא שם וממי למדה מזקינו שנאמר ויאמר הכי קרא שמו יעקב חיכך בגרונו והוציא את הזמורה עכ"ל הרי למדנו ענין הזמורה שמחכך בגרונו להוציא כיחו של האף לגרונו ומשליכו לחוץ ומשמיע קול חכי ועושים כן לבזות וכמ"ש ב"ר פר' ס"ז סימן ד' ויאמר הכי קרא שמו יעקב חיכך בגרונו והוציא את הזמורה והנה אצל עשו מפורש בתורה ואצל ישראל מפורש ביחזקאל ח' י"ז כי מלאו את הארץ חמס וישובו להכעיסני והנם שולחים את הזמורה אל אפם ועל החמס כתוב כלי חמס מכרותיהם וכמ"ש ב"ר פר' צ"ט הכלים הללו גזולים הם בידכם של שעיר הם וכמ"ש לעיל ריש פר' י"א וכן פירוש מ"ש כי מלאו את הארץ חמס היינו כנ"ל ומ"ש וישיבו להכעיסני הם ישראל שלמדו מהנ"ל להכעיסני וכמ"ש והאספסוף וגו' התאוו תאווה וישובו ויבכו גם ב"י שב"י למדו מהאספסוף וכמ"ש פר' זו סימן ט"ז לישוב משפחת הישובי ע"ש בביאורי באריכות וכן בתהלים וישב יואב כמ"ש ב"ר פר' ע"ד סימן ט"ו וכמ"ש ב"ר פר' ל"ה בסימן ג' בני אדם של ישוב פי' של ישוב ולימוד בדעת ואצל עמלק מפורש והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה' ודרשו בפסיקתא פר' י"ב סימן יו"ד ובריש פר' י"ג שהיה מחתך זכרותם וכו' כמ"ש כאן במדרש שאצל החיתוך של מילה שהיא בחיק היו מחרפים ומגדפים ודו"ק בזה מאוד איך שכל דברי המדרש מפורשים ע"פ מדה י"ז וגז"ש ומכל המקומות הנ"ל קשרנו נימא בנימא וחבל בחבל ודלינו מים עמוקים מים חיים והבן:

ויחלש יהושע. וזהו כבודו שגבר על עעלק והחרימו:

זה תבור וכרמל. ב"ר ריש פר' צ"ט וש"נ ומבואר כל הענין:

עבדך אבינו. עי' פר"א פר' ל"ט ב"ר פר' ק' סימן ג':

והעליתם את עצמותי. בראשית סוף נ' ואצל יעקב כתוב ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים ולא נזכר עצמות:

בשביל בנימין. שההשפלה לפני יוסף היתה הכרחי על שהיה המושל במצרים אלא על שהשפיל עצמו בשביל בנימין הקטן וכן בסמוך מפני אחיך הקטן:

אלא חולק לך כבוד. פי' הריני חולק לך כבוד וכן הוא בפסיקתא שם בהדיא: