פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יג:ד

המקריב וגו'. פי' ד"א ויהי המקריב:

אשר חכמים יגידו. וס"ד ולא כיחדו מאבותם סוטה ד' ב' ומ"ש מיעקב ומשם דייק אבותם ל' רבים יעקב אביו של יהודה ושם אביה של תמר כמ"ש ב"ר פר' פ"ה סימן יו"ד אך לא יתכן גיר' זו שהרי שם מת בשנת נ' ליעקב בסדר עולם סוף פרק א' [ועי' בזה בהגהות רש"ש] אלא בהכרח הכוונה ב"ד של שם וכמ"ש ב"ר פר' פ"ה סימן י"ב ומ"ש מאבותם הוא יעקב ויצחק שהיו מבית דינו כפי המסופר בספר הישר וז"ל וילך יהודה בית שם ויקח את תמר בת עלם בן שם לער בכורו לאשה הרי יתכן שגם עלם אביה היה מבית דינו של שם ועי' מ"ש בזה ב"ר פר' פ"ה סימן ו' סימן יו"ד סי' י"ב בחשבונות אלו ועי' עוד ב"ר פר' נ"ז ריש סי' ד' וש"נ ומבואר וכמ"ש שמ"ר פר' ל' סי' י"ט ויצחק ויעקב וכל אחיו יושבים שם וכו':

הוצלו חנניא מישאל. והם היו מבני יהודה כמ"ש ריש דניאל ויהי בהם מבני יהודה חנניא מישאל ועזריה:

כשירד דניאל. דניאל מבני יהודה כמפורש בריש דניאל וכנ"ל:

יבוא אריה ויציל אריה. ע"פ עומק מדת ממעל גם ענין ההשגחה מתנהג שיפול דבר לדבר שדומה לו בשמו בין לזכות בין לחובה וע"פ מדה י"ז:

מפני מה לא הושלך. שהרי גם דניאל לא השתחוה לצלם כמו חמו"ע וכמ"ש שי"ר פסוק אמרתי אעלה בתמר קרוב לסופו שנ"נ פיתה לדניאל שישתחוה ולא הכריחו:

שהיה נשרף. אף שהיה צדיק גמור וגדול מחנניה מו"ע עכ"ז לא היה ניצל על שהשתחוה לו נ"נ וצוה להקריב לו מנחה ונסכים כמו לאלוה אף שלא נתרצה דניאל עכ"ז היה הסטן מקטרג עליו בזה שיהיה עכ"פ בכלל פסילי אלוהיהם:

אפרים לשמה תהיה. וס"ד בשבטי ישראל הודעתי נאמנה אפרים פירושו כל ישראל שנקראו בשם אפרים שיהיו לשמה ביום שתבאנה קללות התוכחות בחוקותי ובפ' כי תבוא וכמ"ש יום צרה ותוכחה הרי שתוכחה פי' צרה ועונש ודרשה זו אין לה שייכות למ"ש נודע ביהודה ודורש עוד ד"א אפרים לשמה כמ"ש פתיחתא ו' דאיכה רבתי ובמדרש תהלים ע"ו:

בני אכסניא שלו. שביהמ"ק נבנה בחלקו של יהודה ובנימין ושם השכין שכינתו וכפי מ"ש כאן אומות עובדי כוכבים אומרים אינו מבואר יפה אך בפתיחתא דאיכה הגירסא היו עשרת השבטים אומרים וזהו אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה שאתוכח עמך כמ"ש שם בהדיא שאתה אומר שנשאתי פנים לשבט יהודה ובנימין אך בעת שנענשו שבט יהודה ובנימין אז בשבטי ישראל הודעתי נאמנה שלא נשאתי פניו ליהודה שהרי עתה שהיו שרי יהודה כמסיגי גבול ונתמלא סאתם אז עליהם אשפוך כמים עברתי וזהו נודע ביהודה אלהים בשעה שעשה הדין ביהודה אז בישראל הם עשרת השבטים גדול שמו שהכירו שהוא אל אמת ואינו נושא פנים:

אם תחנה עלי מחנה. דוד שבא מיהודה אמר כן ועי' ויק"ר פר' כ"א בסי' א' באריכות:

וזאת ליהודה. וס"ד שמע ה' קול יהודה וגו' ועזר מצריו תהיה וזהו נודע ביהודה אלהים על ידי דוד בזכות ההבטחה שהבטיח משה ליהודה:

נכונו ללצים שפטים. וס"ד ופיו למהלומות יקרא ויק"ר פר' ט"ו סימן ג' ע"ש השינוים:

אם אינה סוחרת. פי' סובבת ומטה עצמה לצדדים מדרך הישר ושם בויק"ר הגי' סורחת ופי מורדת וחוטאת עליו ופי' אם היא חוטאת על אדונה מכה אותה ואם אינה חוטאת אינה מכה וא"כ אין הדינים נכונים לה תמיד אך הלצים חוטאים תמיד ומוכנים תמיד לעונש:

שאת ספחת. כך מסודרים בסדר תזריע שאת ספחת בהרת שחין מכוה כנגד ה' חומשי תורה וצ"ע למה אינו חושב הנתק ונגע צרעת הקרחת והגבחת והיש אומרים חושבים כפי מ"ש בסדר מצורע בסוף פרשת טהרת הבית זאת התורה לכל נגע צרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת. שמ"ש תורת חוזר על כל הכתובים בפסוק זה שכלם כתובים בוי"ו וצרעת הבגד והבית אינו במכות הגוף ואינו חושבם לשפטים ומהלומות ואין כאן רק ה' מיני נגעים ובהכרח לומר שמ"ש לכל נגע צרעת שהוא כולל גם שחין ומכוה וקרחת וגבחת הרי כלם אחת ונתק ושאת וספחת ובהרת הרי חמשה וכתב זאת תורת הרי שחמשה אלו נקראו תורת כנגד ה' חומשי תורה ולפי שלפי גירסא זו ופירושה אין טעם מספיק לדעה הא' על כן לבי אומר לי שהיה טוב ונכון להגיהה דשניהם חולקים בפסוק זאת תורת שבסדר מצורע אלא שהדעה הראשונה סוברת כמ"ש ב"ר פר' ג' סימן ה' שהם ה' ספרי תורה והיש אומרים סוברים כבר קפרא שהם שבעה ספרי תורה כמ"ש ב"ר פר' ס"ד סי' ח' וחושב גם נגעי הבגד ונגעי הבית שמ"ש תורת שייך גם עליהם וגם הם בכלל שפטים ומהלומות והנה אף שהדברים עצמם נכונים ומתוקנים עכ"ז לא מצאתי ראיה פה לגירסא חדשה וצ"ע:

מהו למהלומות. מאחר ששורש התיבה הלם כמ"ש והלמה סיסרא הולם פעם היה לו לומר להלמות על לשון רבים ע"כ דורש למהלומות נוטריקון מה לו מות פי' מה יש לבוא עליו אחר המכות והשפטים שגרם שיבואו עליו מות רק המות חסר לו:

וברדיליא. כתב המ"ע בלשון יוני קורין לרצועות ושוט ברדילי:

היתה כאניות סוחר. צ"ע שהביא פסוק זה ולא דרש בו כלל ואינו שייך לא למעלה ולא למטה וגם הדרשה אינו מבואר מ"ש אלו לעבודת כוכבים אבל אתם וכו' ע"כ נ"ל שכוונת הדרשה שתחלה דורש פסוק נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו להורות שגדול בקרבנו קדוש ישראל שהם עליון על כל עובדי כוכבים וכדומה פסוק והייתם לי סגולה וגו' וכדומה פסוקים רבים מאד ומהו זה שכתוב פרשת נגעים הרי שהם שוים לעובדי כוכבים כדומה פסוקים רבים מאד והכריע מפסוק נכונו ללצים שפטים וכדומה הרבה מאד ועל זה הביא פסוק היתה כאניות סוחר שמרמז על דרשת מדה ט"ו וכמ"ש בהדיא בברייתא דל"ב מדות במדה ט"ו בסופה ר"נ אומר ד"ת עני' במקום אחד ועשירים במקום אחר צריכים להביא ראיה ממקומות אחרים וכה"א היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה הרי שלענין ההכרעה מביא פסוק היתה כאניות סוחר:

הוי בישראל גדול שמו. כשישראל זכאים וצדיקים הם נכרים ורואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' וכמ"ש והסיר ה' ממך כל חולי וכדומה פסוקים רבים כאלו המכריעים:

ד"א בישראל גדול שמו. משמע ולא בכל הגוים עובדי כוכבים והלא כתוב כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים וכאן אמר בישראל ע"כ דורש שמ"ש בישראל פי' בתפלת ישראל והכריע מפסוק זה עצמו כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה ועל זה מקשה וכי בכל מקום מקטירים ע"כ בהכרח לדרוש על שישראל היו מפוזרים בכל הגוים עובדי כוכבים ותפלה נחשבה כמו מנחה וקרבן וקטורת ומ"ש כאן מנחה פי' תפלת מנחה וזהו מ"ש כמשמעו שמתפללים אותה בעת שהיו מקריבים מנחת תמיד של בין הערבים וכמ"ש באליהו שהתפלל ענני ה' ענני בעת עלות מנחת התמיד בביהמ"ק:

ויגש אברהם בתפלה. שהתפלל על סדום ותפלה זו היה בשש שעות ביום ועי' ב"ר פר' מ"ח סימן ח' כחום היום בשש שעות ושם ריש פר' נ' שנפטרו המלאכים מאברהם בשש שעות ביום ואז התפלל ואברהם תקן תפלת שחרית ותפלת השחר עד חצות וגם אצל אליהו כתוב ויגש בתפלת מנחה אלמא על שכתוב כאן ג' לשונות מוקטר מוגש לשמי ומנחה דורש על ג' תפלות ועל מנחה מפורש וזה מוכיח שגם מוקטר מוגש ג"כ בתפלה ואולי זה טעם שדורש היפך סדר הכתוב מוקטר מוגש ומנחה על שהמנחה מוכיח על הכל:

קטורת לפניך. משאת כפי מנחת ערב:

לכך נאמר גדול שמי בנוים. כבר אמר הוי גדול שמי וגו' וכאן ט"ס וצריך לומר לכך נאמר בישראל גדול שמו כמו בכל הדרשות של סימן זה:

מצרים לשממה תהיה. וכתוב שם בענין וידעתם כי אני ה' אלהיכם עד מצרים לשממה תהיה ועי"כ ידעו כי גדול הוא וכמ"ש נודע ה' משפט עשה וכמ"ש ויק"ר ריש פר' כ"ד באריכות:

כשעמדו ישראל. עי' סוטה ל"ז א' מכילתא בשלח פסוק ויבואו בני ישראל פסיקתא פר' ז' סימן ו' במדרש תהלים ע"ו שמ"ר פר' כ"ד סימן א' ובכל אלו שינוי נוסחאות וחילופי גרסאות וכאן לא הובא אלא דעת ר"י ושם גם דעת ר"מ ועי' לקמן סי' ז':

הוי בישראל גדול שמו. פי' שעל שנודע ביהודה אלהים שקידש שם שמים שקפץ לגלי הים ע"כ בישראל גדול שמו של יהודה ובמכילתא איתא קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו ועל שדרשה זו שייך לענין הפרשה הביאה באחרונה ואגב הביא כל הדרשות וכמ"ש היתה יהודה לקדשו שקידש שמו יתברך ישראל ממשלותיו שנעשה מושל בישראל כמ"ש במכילתא שם: