פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יג:ב

אימתי התחילו המילואים. מסכתא דמלואים בת"כ סדר צו בסופה סדר עולם פרק ז' ספרי פסוק ויהי ביום כלות משה פסיקתא רבתי פר' ה' סימן ד' לעיל פר' י"ב סוף סימן ט' והלשון כאן מס"ע שם עד זו כנסת ישראל:

יבוא דודי זו השכינה. שכל ז' ימי המילואים היו ישראל מתפללים שתראה ותשרה השכינה בגנו הוא המשכן וביום השמיני באתי לגני כמ"ש וירא כבוד ה' אל כל העם וגו':

אריתי מורי זה לבונה. שעל המנחה שצריך ללקטן מן המנחה שלא תתערב קורט לבונה בתוך הקומץ ואריתי הוא לשון לקיטה כמו מורה בתאנים עם בשמי הוא לבונה של קטורת שהיא מעורבת עם שאר הבשמים של קטורת וכנ"ל יזלו בשמיו זה הקטורת:

ייני הוא יין של נסכים חלב הוא חלבי אימורי קדשים קלים שמקריבים החלב:

זה משה ואהרן. כמ"ש בסוף סדר צו שחזה התנופה למשה היה למנה ובשר האיל והלחם לאהרן ולבניו:

זו כנסת ישראל. ששמחו בשכינה ובקבלת הקרבנות כמו בשתיית יין ושכר:

ר"א וריב"ח. ב"ר פר' כ"ב וש"נ ומבואר:

זאת תורת העולה. ויקרא ו' ב' זאת תורת זבח השלמים שם ז' י"א.

העירותי מצפון ויאת. וכתוב שם בענין ראשון לציון הנה הנם:

אומר לצפון תני. שבצפון העולם עיקר הישוב ועיקר הגליות שם הוא ומיעוט הגליות בדרום ע"כ כתוב ולתימן אל תכלאי עי' כל זה שי"ר פסוק עורי צפון:

מכבדות וזוחלות. מכבדות הוא כיבוד הגן וזוחלות זילוף שמזלפין על מקום הצורך. הפיחי הפחת הריח דומה לכיבוד. יזלו שמזלף על מקום מיוחד במקום שהצדיקים יושבים:

אחותי כלה. וכי אפשר לאחות שתהיה כלה לאחיה ע"כ דורש כלה ע"פ ממעל שנתכלו וכו':

רעים אלו בעלי מצות. הרע אהוב שאינו קרוב אך הדוד הוא אהוב גם קרוב ע"כ דורש אכלו רעים על בעלי מצות לבד בלא תורה ודודים אלו בעלי תורה שנעשו קרובים ואהובים:

שלא יהא החתן. וכמ"ש לעיל פר' י"ב סוף סימן ח' ביום חתונתו ועי' מש"ש:

יחדש לי דבר. בהכרח לומר שכוונת המדרש שגם בעת הרוגז היתה באה אליו והוא אליה אך לא היה דרך חיבה וקביעה וכשביקש להחזירה אמרה שיעשה לה דבר חידוש שלא היה כן בשעת הרוגז כי פסוק וירח ה' את ריח הניחוח בעת הרוגז אחר המבול והגירוש וכשבא להחזירתו שישרה עמנו בקביעות דרך חיבה אז אמרנו שיעשה לנו דבר חידוש להראות שבטל הרוגז לגמרי וחזר האהבה כבראשונה:

נכנס בפשפש. בפתח קטן מן הצד ולא ראו שנכנס:

נגמר בכ"ה בכסליו. פסיקתא פר' ו' סימן ה' ילקוט מלכים ו' וצ"ע מנין לו וסיים בפסיקתא ומעתה הפסיד כסליו לאו אמר הקב"ה עלי לשלם לו מה שילם לו הקב"ה חנוכת בית חשמונאי שהיתה בכ"ה בכסליו:

כשהגיע ר"ח ניסן. והקב"ה חשב לעכב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק שבניסן נולד. כ"ה שם בפסיקתא:

מהלך אין כתוב כאן. ב"ר פר' י"ט סימן ז' כל המאמר ושם הגירסא ר' אבא ב"כ ועי' פר' י"ג סוף סימן ו' בקיצור. פסיקתא פר' ה' סימן ז' באריכות:

א"ר איבו. ב"ר פר' י"ב סימן ו' וש"נ ומבואר ולקמן סימן י"ב:

כיון שחטא אדם. עי' פסיקתא ביתר ביאור ומ"ש נסתלקה השכינה כמ"ש תהלים ז' ועליה למרום שובה ושם נ"ז רומה על השמים אלהים וכמ"ש בתורה ואנכי הסתר אסתיר פני וכמ"ש בהושע ואשובה אל מקומי:

חטא קין. שהרג לאחיו:

חטא דור אנוש. כמ"ש אז הוחל לקרוא בשם ה':

חטאו מצרים. בשי"ר פסוק באתי לגני הגירסא מצרים בימי אברהם ובפסיקתא הגירסא פלשתים ושניהם אמת:

השכינו השכינה בארץ. בשי"ר שם הגירסא ישכינו לשכינה עליה שוכן עד וקדוש שמ"ש וישכנו לעד עליה מיותר שהיה די במ"ש צדיקים יירשו ארץ לעד ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ומנגד ומדה י"ז ומדה ט' ישכנו על שהשכינו בארץ שכינה שנקרא שוכן עד וקדוש וזהו הטעם שנקרא כבודו יתברך ששוכן אצלנו בשם שכינה מפסוק לשכני בתוכם השוכן בתוך טומאתכם שוכן עד וכדומה והוספת דברים אלו במדרש שי"ר רק לגלות איך דורשים מהתיבות ע"פ המדות ישכנו לעד למה ישכנו על שהשכינו ומה השכינו השכינה ולמה נקרא שמה שכינה על שם שוכן עד ע"פ המדות הנ"ל:

אריתי מורי וכו'. כנ"ל בריש הסימן:

מלך שעשה סעודה. שהיה לו שמחה וצוה שיעשו שמחה וסעודה על ידי בעל בית אחד שהיה ממונה על הסעודה והבעה"ב מטרדתו בסעודה לא היה לו פנאי לאכל ואחר שאכלו אמר המלך שיתנו לבעה"ב לאכול והנמשל שהקב"ה כ"י היה לו שמחה וצוה שיעשו סעודה שיקריבו לפניו הנשיאים והזמינו אורחים הם משה ואהרן ובניו שאכלו ג"כ מהסעודה כנ"ל אכלו רעים זה משה ואהרן ואח"כ שתו ושכרו דודים הם הנשיאים שעשו הסעודה:

ונח השרץ. כמ"ש במ"כ ומ"ש ג' דברים כתוב כאן פי' ג' כתובים אריתי אכלתי שתיתי ופי' אע"פ שלא היה לי לעשות כן שהיה שלא כדין:

וכאן קרבן יחיד. כמ"ש לקמן פר' י"ד סוף סימן א' נשיא אחד ליום וגו' בלא הפסק וכתוב ביום זהו בשבת ועי' לקמן סוף סימן י"ג פר' זו: