פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יב:ח

הה"ד צאנה וראינה. הוא ד"א על פסוק ויהי ביום כלות משה וכו':

ומצויינים במילה. ומ"ש בנות מלשון בנין ע"פ מדת ממעל מקום שנבנה האדם ממנו שם יהיה מצויין והיינו מקום המילה וכן אצל האשה כמ"ש וראיתי על האבנים ודרשו בשמ"ר פר' א' סימן י"ד מקום שהולד נבנה בו:

ויפול אברם על פניו. ובמראה זו נצטווה על המילה ולא מל עדיין וזה בנין אב על כל הנבואות שהיה על ידי נפילה עי' פר"א פרק כ"ט כל הענין:

ויאמר משה זה הדבר. ויקשה שתחלה אמר ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו עד כי היום ה' נראה אליכם ויקחו וגו' הרי שכבר קיימו מה שצוה משה ועומדים ומצפים שיראה להם ה' ומהו שאמר עוד הפעם זה הדבר וגו' וירא אליכם וגו' ולא פירש איזה דבר הרי בהכרח שמקרא זה אומר דרשני והיינו ע"פ גז"ש שאחר שצוה להם על הקרבנות וקיימו אמר להם עוד דבר אתם חסירים לקיים מה שכבר ציויתי עליכם והיינו לאברהם שלבד דבר זה מעכב עליכם מראה ה' הוא ענין המילה ומ"ש צוה ה' אין פירושו שעתה צוה מצוה חדשה אלא שכבר צוה ה' לאברהם כנ"ל:

משל לחנוני. החנוני היה ישראל והיה לו אוהב כהן וכו' ורצה ישראל להביא את הכהן לביתו שילמדנו תורה וברכות ויברכנו וכו' כך אברהם היה בדמיון חנוני שהיה ביתו פתוחה לכל באי עולם ורצה להביא את הש"י לביתו שהוא בדמיון כהן שצריך לשמור עצמו מכל טומאה ועי' בזה שמ"ר פר' ט"ו סימן ה' וסימן י"ט. ואחר המילה מיד נגלה עליו כמ"ש מיד אחר המילה וירא אליו ה' והוא יושב ולא נופל ומ"ש מי שיש בכם כי באמת מלו עצמם כל יוצאי מצרים כמ"ש יהושע ה' כי מולים היו כל העם היוצאים וכמ"ש לעיל פרק י"א סימן ג' וש"נ וא"כ בהכרח שלא נשארו כ"א יחידים שלא מלו שהיו אז חולים וזהו מי שיש בכם ועי' פר"א פרק כ"ט:

כבני כ' שנה. ב"ר פר' י"ד סימן ז' עי' מש"ש ושם איתא ר' יוחנן:

השלים אש לאברהם. כי לא נשרף כשהשליכוהו לכבשן ויצחק מחרב כי כאשר הושם המאכלת על צוארו בעקדה אמר אל תשלח ידך אל הנער והמלאך ליעקב כמ"ש ויאבק איש עמו וגו' וירא כי לא יכול לו וכמ"ש כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. ומ"ש מלאכים יתכן כפי מ"ש ב"ר פר' ס"ח סימן י"ב עולים ויורדים בו ביעקב מעלים ומורידים בו ע"ש ולא הזיקוהו:

ולא זה מכלה זה. שאין האש מכלה הקרח שאינו ממסה אותו:

המשל ופחד עמו. ד"ר פר' ה' סימן י"ב וש"נ ומבואר. מיכאל כולו שלג וגבריאל כולו אש:

ואית ביה חמש אפין. חמשה אופנים כמו שמבאר והולך מחמשה פסוקים. א' וגויתו כתרשיש. ב' נהר דינור. ג' מעולם לא ראה חמה. ד' הרקיע של מים. ה' ויהי ברד ואש מתלקחת. ועי' בשי"ר שם השינויים אך הפירוש הוא אמיתי ודו"ק:

וגויתו כתרשיש. תרשיש הוא ים ובמקום שכתוב תרשיש תרגם יונתן ימא ומראה ברק הוא אש:

ויהי ברד ואש. שמ"ר פר' י"ב סימן ד' ושם מבואר:

מיתה ומתקהלא. שהיל"ל ואש בוער ע"כ דורש מתלקחת נוטריקון מת קהלת מתקהלים ומתאספים דברים הפכים לעשות שלום לקיים רצון בוראם והח' מתחלף בה' ובשמ"ר שם גי' אחרת:

בעטרה שעטרה לו אמו. שמ"ר פר' נ"ב סימן ה' ובשי"ר שם הגי' כעטרה הזאת שמקובעת באבנים טובות ומרגליות כך היה אוה"מ מצויין בתכלת ובארגמן וכאן בשיבוש:

מחבב את ישראל. מתחלה קרא אותם בת שמעי בת וראי לא זז מחבבם עד שקראם אחותי שנאמר פתחי לי אחותי כ"ה בשי"ר ובשמ"ר שם. ושם ביארתי וזהו בעטרה שעטרה לו אמו שחבבה עד שקראה אמי:

איומתי. כמ"ש איומה כנדגלות וכדמפרש והולך שנעשה המשכן מכל האשות הנוראות:

בתבניתם. אצל המנורה שמות כ"ו:

לבוש משובח. עי' שמ"ר פר' ל"ה סימן ו' באופן אחר:

בתבנית אשר אני. בשמ"ר שם גורס פסוק וראה ועשה ועי' מש"ש:

זה סיני חיתונין היו. מעמד של הר סיני קודם נתינת התורה היה בדמיון קדושין ואירוסין ומתן תורה פירושו נתינת הלוחות היה בדמיון כתובה כמ"ש שמ"ר פר' ג' סוף סימן א'. וכמ"ש לעיל סוף סימן ד' קדושין היו היינו קודם נתינת הלוחות ויתכן דכאן הוא מקום המאמר דבסמוך ביומא דעלת כלה לגננא ולא בסמוך שסובר שאוהל מועד חיתונין היו היינו קדושין ואיך יאמר דעלת כלה לגננא אלא בכאן שדורש על מתן תורה שהיו נשואין התקשרות של ברית עולם. וכן בדרשה הב' שאוה"מ היה לשעה בלא קביעת מקום אך בבית עולמי' במקום קביעה ולעולם כמ"ש ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון וכדומה: