פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יב:ז

ויהי וי היה. עי' פסיקתא שם סימן ח' שתיבת ויהי מורה צרה ובסימן ט' דורש ויהי כמו כאן ובתנחומא כאן סימן י"ב כמו כאן:

רוטננית. ובתנחומא הגירסא ראקניות והגירסא הנכונה רוננית כמ"ש בנמשל שהיו ישראל מרננים:

עשי לי פורפירא. לפי גירסא זו צ"ע איזה פיוס הוא לה אך בפסיקתא ובתנחומא הגי' עשי לך פורפירא:

לרוטניניתה. בפסיקתא הגי' לרונניתא:

וילונו כל עדת בני ישראל. זה היה קודם המשכן:

אתם המיתם. ור"ד וילונו כל עדת בני ישראל ופסוק זה נאמר אחר המשכן שבין קודם המשכן ובין אחר המשכן היו מלוננים רק בעת עשיית המשכן לא התלוננו:

ועשו לי מקדש. שהיה בדמיון פורפירא ששרתה שכינה ביניהם ונעשו עליונים על כל עובדי כוכבים:

עד שלא הוקם. לעיל פר' ד' סימן ח':

וישלח את נערי. וכי הנערים כהנים היו שהקריבו אלא שהיו בכורים:

ריב"ק ורבי. כאן ובפסיקתא שם בספק שאינו ידוע מי אמר כן ומי כן אך במכילתא פסוק וגם הכהנים הנגשים ריב"ק אומר אינו אומר הכהנים אלא הכהנים הנגשים אלו נדב ואביהוא וא"כ סובר רבי שהם הבכורים אך מכאן יש לומר בהיפך שהכהנים סתם הם הבכורות והכהנים הנגשים אלו נדב ואביהוא. אך בזבחים דף קט"ו איתא בהדיא דריב"ק סובר אלו הבכורים ורבי סובר אלו נדב ואביהוא ושם לא חילק בין הכהנים ובין הכהנים הנגשים:

שבר ה' מטה רשעים. צ"ע איך דורש פסוק שנאמר על מלך בבל על הבכורים אך לפי הנחתנו שדרך חז"ל לדרוש תיבות הפסוקים שישאו התיבות משמעותם אף שאינם כפי הפשט וסדור הפרשה וכאן שכתוב שבט מושלים ושבט נקראו בתורה בני יעקב כל אחד בשם שבט וכן כאן שבט מושלים שבט לוי שנעשו מושלים בישראל בעת העגל ושברו את עובדי העגל והרגו אותם:

והכהנים הלוים בני צדוק. אשר לא תעו בתעות בני ישראל המה יקרבו אלי לשרתני ושם מבואר באריכות שאותם שתעו נתרחקו:

המלאכים אמרו ווי. תנחומא כאן סימן י"ב פסיקתא פר' ה' שם סימן ט':

כסה שמים הודו. ובפסוקים הקודמים מדבר במתן תורה אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן ואחר כך נעשה שם המשכן:

הודו על ארץ ושמים. וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו כשהרים קרן לעמו במתן תורה אז הודו על ארץ תחלה ומ"ש שחק עליהם פי' שמה שאמר להם כסה שמים הודו לא היה אלא פיוס לשעה ולא לעולם שהרי כתוב הודו על ארץ ושמים:

שוכן ביניהם. כמ"ש וה' הולך לפניהם יומם ועושה מלחמותיהם בים ובעמלק עי' שי"ר פסוק כרם היה לשלמה: