פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יא:ג

הנה מטתו שלשלמה. שי"ר פסוק זה דף כ"א:

זה שלמה המלך. כפשוטו כי בפירושים אחרים על הקב"ה:

והן היו מגבורי ישראל. לא גבורים טבעייס בגופם אלא גבורים כובשי יצר גבורים בתורה וכמ"ש אני בינה לי גבורה ומ"ש אחוזי חרב כמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מלומדי מלחמה מלחמתה של תורה שהיה מתירא מן הרוחות שקודם החטא הי' מתיראים ממנו שהיה מושל עליהם כמ"ש לקמן ולאחר החטא נתגברו עליו והפחידו אותו בלילה והגבורים בכח תורתם היו מרחיקים ממנו המזיקים כמ"ש ריש ברכות כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדלין ממנו וכו' ע"ש:

ארשב"י עד שלא חטא. ספרי ריש נשא סוף פיסקא א' בלשון אחר ובפסיקתא רבתי פר' ט"ו סי' ג' כל הענין כמו כאן ושם הגירסא ר' ישמעאל ועי' שי"ר שם ומ"ש נותנים לו אימה פי' נותנים לו כח אלהי עליון נורא כמ"ש ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וכמ"ש שופטים י"ג ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד. וכשחוטא ניתן מורך בלבו ומתירא מן הכל:

ויתחבא אדם ואשתו. ור"ד וישמעו את קול ה' אלהים:

א"ר אבין עד שלא חטא. כאן חסר חסרון שאינו ניכר והגירסא בשי"ר ובפסיקתא שם א"ר אייבו אותו שעה נגדע קומתו ונעשית של מאה אמה וכ"ה בב"ר פר' י"ב ריש סימן ו' ופר' י"ט סימן ח' ושם פירשתי המאמר בדרך נפלא מאוד ע"פ המדות שר' אייבו חולק וסובר שלא כפף קומתו מפני יראת הדיבור שמאחר שהיה קומתו עד לשמים איך יתחבא קומתו בין עצי הגן אלא שנגדע קומתו ונעשה שוה לקומת עצי הגן שהיו מאה אמה ונכנס בין האילנות ע"ש בביאורי ומ"ש עד שלא חטא אינו בדברי ר' אייבו:

שומע את הקול אימירון. בפסיקתא שם הגירסא בנחת אימירון ותיבת אימירון בלע"ז הוא פירושו של תיבת בנחת:

אתברוון בפסיקתא שם הגירסא בזעף איגריון בזעף בלה"ק הוא בלע"ז איגריון עי' ב"ר סוף פר' ע"ז ובמ"ע איגריון בל"י יערי ולמוד מדבר אימירון בייתי ולמוד בין אנשים:

ומראה כבוד ה'. בראשית סוף כ"ד וס"ד לעיני בני ישראל:

שבע מחיצות של אש. איני יודע מנין להם כן אולי הכוונה כנגד ז' קולות שבמזמור הבו לה' בני אלים שמדבר במתן תורה. ואחר כתב זאת נתן ה' בדעתי לחפש כמה פעמים אש כתוב במתן תורה ומצאתי ראיתי בדברות אחרונות של ואתחנן שיש שם בפרשה שבע פעמים אש בדברים ה'. א' בפסוק ד'. ב' פסוק ה'. ג' פסוק י"ט. ד' פסוק כ'. ה' פסוק כ"א. ו' פסוק כ"ב. ז' פסוק כ"ג. הרי ע"פ מדה יו"ד שבע אישות בוססות ומעורבות זו בזו:

פני הסרסור. פני משה הסרסור וכמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם וכמ"ש שמ"ר ריש פר' ל"ג ע"ש:

וירא אהרן. ויראו מגשת אליו:

מן שעה לשעה. מן שעה שקודם החטא עד שעה שאחר החטא:

מלכי צבאות. אצל מתן תורה כתוב כמ"ש שם בתהלים ס"ח אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ארץ רעשה אף שמי' נטפו מפני אלהים זה סיני וגו' כל הענין ואז מלכי צבאות ידודון וכמ"ש פסיקתא שם מלאכי צבאות אין כתוב כאן אלא מלכי מלכיהון דמלאכיא שהענין מדבר שם במלאכים כמ"ש שם רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וגו' הרי מ"ש מלכי צבאות פי' מלאכים וע"פ מדה ט' וממעל כאלו מפורש מלכי מלאכי צבאות וכמ"ש אצל מיכאל והנה מיכאל אחד השרים הראשונים וסיפא דקרא של מלכי צבאות ונות בית תחלק שלל זה משה נאמן ביתו כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא עלה למרום ושבה את התורה ועליו אמר בר"ד מלכי צבאות ידודון שהיו חלים ומרקדין ומדדים מלפני משה נות בית עי' ד"ר פר' ז' סימן ט' ופר' ט' סימן ב':

אלא לכד. היינו בכח וגבורה והתגברות על שונאיו וס"ד בכל אשר יפנה ירשיע שהרשיע לאחרים שנצחם:

בי מלכים ימלכו. בפרשת החכמהי כתוב שמתפארת שמלכי ישראל כשאול ודוד מלכו בכח התורה שלמדו ונצחו אויביהם וזהו שאמר בכל אשר יפנה ירשיע שהרשיע לאויביו הרשעים:

וירא שאול. וס"ד וירא ויחרד לבו מאד:

ה' אורי וישעיך וס"ד אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי:

ואבא אליו והוא יגע. והחרדתי אותו הרי שידע אחיתופל שיחרד לבו. ועל שהם שני כתובים מכחישים ע"כ הכריע כאן קודם החטא כאן אחר החטא והחטא המפורש אצל כל אלו שחושב הוא הפסוק המכריע:

וכל המעשה של האשמדאי. שמבואר בגיטין דף ס"ח שכל הימים שבנה ביהמ"ק החזיקו אצלו בשלשלת שחקוק עליו שם המפורש:

מטותיו ושבטיו. עי' שמ"ר פר' מ"ד סימן ט':

שבועות מטות. צ"ע למה לא הביא פסוקי תורה למטה ראובן למטה שמעון ראשי המטות וכדומה:

להביא סף ונשים. מגבורי פי' שיצאו מגבורים וטפילים להם הם נשיהם ובניהם:

וחמושים עלו. כמ"ש מכילתא ריש בשלח אין חמושים אלא מזוינים שנאמר חמושים תעברו:

מלומדי מלחמה. שראו איך נלחם הש"י על פרעה וממנו למדו כמ"ש במכילתא ריש פסוק ה' איש מלחמה איך שיצא כנגד פרעה בכל מיני זיין ע"ש באריכות:

סינטומים. דת חוק וגזירה קיימת ועי' כל הענין שמ"ר פר' י"ט סימן ה' ועי' לקמן פר' י"ד בסימן י"ב:

ומל עצמו מי מלן. שלענין זה למול עצמו צריך גבורה גדולה וזהו איש חרבו על יריכו הם הגבורים אך כל העם היו צריכים אחרים למולם:

מכאן שמלן בראשונה. וכשם שבשניה אחר שמלו עשו הפסח מיד כמפורש ביהושע ה' כך בראשונה קודם הפסח מלו מכאן שבראשונה מלו היינו בפסח ראשון במצרים:

יהושע משקה. יתכן שהכוונה מוצץ ומברך על הכוס ומשקה בנימולים כמנהגנו עתה שהמוצץ הוא המברך:

מקום שעשו אותו. פי' שמ"ש אל גבעת הערלות אין פירושו שהיה שם המקום מעולם גבעת הערלות ושם מלו אלא שעל שעשו שם גבעה מהערלות לרצון ולזכרון לישראל על כן קראו שם המקום גבעת הערלות. ועי' ויק"ר פר' כ"ה סוף סימן ו' ג"כ ר' לוי ושם פירשתי באופן אחר ובהכרח שפירוש אחד למאמרו בשני מקומות ויתכן מאד שהעיקר כמו שפירשתי שם וכאן הובא דרך אגב:

שלא היו יכולים לעשות פסח. והיו מוכרחים לעשות פסח שאם לא יעשו ימותו כל בכוריהם גדוליהם כמו המצרים:

להביא אחר עשר איש. הכתובים שם באותו הפסוק של הששים איש ובפסוק הקודם. וקורא מגבורי ישראל על שהי"א אלו לבד שהיו מסנהדרין עוד היו ראשי ישראל ישרים אצל המלך:

וחמשה אנשים. בסוף מלכים ובסוף ירמיה כתוב וז' אנשים:

ב' סופרי הדיינים. שאינם מחשבון של הסנהדרין והם הנזכרים במשנה במסכתא סנהדרין שהיו יושבים לפני ב"ד:

זה שליח ב"ד. המביא את העם והצבא לפני ב"ד:

קורא להם. עי' מ"כ ומ"ש קוהה מלשון הפסוק אם קהה הברזל ולר"מ זהו אחוזי חרב מלומדי מלחמה ולר"י זה איש חרבו על יריכו:

הוי מפחד בלילות. מפחד גיהנם החושך כלילה:

על הדין או על השאלה. דין הוא של עסקי ממון ושאלה הוא של איסור והיתר טמא וטהור וכמ"ש רש"י שם ודורש חרבו על ההלכה שנונה כחרב. על יריכו על האשה כאלו בתו שיצאה מיריכו לענין האהבה לחוש לטובתה מפחד הלילות לענין שלא יתן עינו בה:

כ"ד משמרות כהונה. בד"ה א' כ"ד וכן כ"ד משמרות לויה שם כ"ה:

חרב פיפיות. ור"ד רוממות אל בגרונם. וכל אלו שמביא שנוטלים שכרם מתרומת הלשכה דרך אגב ועיקר הדרשה על המלמדים לכהנים וזהו הוי מלומדי מלחמה שמלמדים את הכהנים. עתה חוזר לדרשת הפסוק ר' זעירא ור"י ב"ר שמואל הנ"ל:

בנותרות. שלא ילינו בלילה עד הבוקר ואז נעשה נותר וזהו מפחד בלילות:

ויאריכו הבדים. תנחומא כאן כל הענין שאחר שהביאו את הארון למקומו שרתה השכינה וחיו כלי המקדש וכל מה שהיה שם והבדים האריכו על פי נס:

עושה פירות. לקמן פר' י"ב סימן ד':

ששים אותיות. לקמן פר' י"ח סימן א':

מגבירים את ישראל. שע"י הברכות מתברכים ישראל ומתחזקים ומתגברים על שונאיהם ובכל דבר:

נזכרים בגבורה. כמ"ש אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר הרי שהזכרת שם ה' כנגד רכב וסוסים גבורת האדם:

פורענות שבתורה. הקללות והארורים והתוכחות שכתובים בתורה אך בשי"ר שם הגירסא פורענות שבעולם: