פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יא:ד

דבר אל אהרן. ואל בניו לפי שכל מעשה הפרשה של ברכת כהנים באהרן ובניו הכהנים לדורות ע"כ צוה הש"י למשה שיאמר המצוה לאהרן ובניו:

המעשה בכהנים. ובספרי כאן פיסקא ט' הגירסא להיפך שכל זמן שהדיבור בכהנים המעשה בכהנים:

אלה יעמדו לברך. דברים כ"ז י"ב דכתיב וענו הלוים קול רם וכתיב במתן תורה והאלהים יעננו בקול מה התם בלה"ק אף כאן אצל ברכה של הר גריזים בלה"ק וכן כאן שכתוב כה תברכו ג"כ בלה"ק מג"ש ברכה ברכה סוטה דף ל"ג:

לשרתו ולברך בשמו. גם בגמרא הובא פסוק זה והוא בדברים י' פסוק ח' ובספרי הביא פסוק לשרתו ולברך בשם ה' והוא בדברים כ"א ומה שמצוין בגמרא דברים כ"א ט"ס הוא:

לעמוד לשרת. דברים י"ח ה':

בנשיאת כפים ושלא וכו'. כמו שירצה יעשה:

וישא אהרן. ויקרא ט' כ"ג:

ר' יונתן אומר. תחלת המאמר מהספרי והסופו מהגמרא שם ל"ח:

אי מה להלן מר"ח. שפסוק וישא אהרן היה ביום ח' למלואים בר"ח ניסן כמ"ש ביום החודש הראשון תקום את המשכן רש"י בגמרא:

כי בו בחר ה'. לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים דברים ה' שם:

וכתוב כל הימים. ולא בר"ח דווקא:

ואתקיש ברכה לשירות. ואע"ג דבהאי קרא לא כתיב ברכה אלא שירות לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים אתקיש ברכה לשירות בקרא אחרינא כדאמר לעיל לשרתו ולברך בשמו לשון רש"י בגמרא סוטה ל"ח:

בשם המפורש. לקמן פר' זו סימן ח':

יכול אף בגבולים. יהיו הכהנים ג"כ מברכים בשם המפורש וע"ז דורש נאמר כאן בברכת כהנים ושמו את שמי ונאמר להלן דברים י"ב כ"א כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם והיינו בביהמ"ק:

דברי ר' יאשי' ר"י אומר. כן הגירסא גם בספרי. אך בסוטה ל"ח הגי' ר' יאשי' אומר אינו צריך הרי היא אומר שמות כ' כ"א בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך בכל מקום סלקא דעתך ונ"ל שכך פירושו שמ"ש אזכיר משמע שמצוה לאחרים שיזכירו שמו וע"פ מדה י"ז הכוונה על ברכת כהנים שכתוב שם ושמו את שמי ולברך בשמו שבכל מקום שיברכו הכהנים בשמו שם יהיה נגלה ומברך היינו שישרה שכינתו והלא אינו משרה שכינתו רק במקום מזבח והקרבת קרבנות כמ"ש ברישא דקרא מזבח אדמה תעשה לי וזבחת וגו' בכל המקום וגו' וזה שאמר בכל מקום סלקא דעתך והלא כתוב השמר לך פן תעלה עולתך בכל מקום וע"ז דורש ע"פ מדה ל"א שהמקרא מסורס בכל מקום אשר אבא אליך וברכתיך היינו במקום המזבח שאני נגלה עליך שם אזכיר את שמי שם המיוחד ולא בגבולין ועי' ב"ר פר' י"ח סימן ד' אר"י מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו היינו ג"כ ע"פ הסירוס כנ"ל ע"ש:

אמור להם לכלם. ואם לישראל הרי מפורש את ב"י אלא לרבות כל הנ"ל וכאן חסר ברכה לכהנים מנין ת"ל ואני אברכם וכמ"ש בסוף פר' זו ובספרי כאן:

או עורף מול פנים. וכן הוא לשון הספרי ופי' שיעמדו הכהנים כמו כל העם פניו של זה אחרי עורף של חבירו. ולשון הגמרא או פנים כנגד עורף ופירש רש"י שאין הציבור צריכים להסב פניהם (פי' שיהיה ערפיהם כנגד פני הכהנים) לבד הכהנים:

ת"ל אמור להם. כדרך האומר לחבירו פנים כנגד פנים:

שהחזן צ"ל להם כן הוא בספרי כאן ובגמרא שם דברי אביי וצ"ע איך אומר אביי סתם דמשמע שהם דברי עצמו והוא מפורש בספרי אם לא שנאמר שהועתק ונוסף בספרי מהגמרא דברי אביי:

שיעלו לדוכן. בערוך ערך דכן א' ולוים בדוכנם פירושו בלשון ישמעאל שם איצטבע דוכן והמ"ע הביא תרגום של פסוק שאו ידיכם קודש טולו ידיכון לכהניא על דוכן קודשא:

וישא אהרן את ידיו. ויקרא ט' כ"ב וירד מעשות החטאת אלמא בעוד עבודה בידו בירך ואח"כ וירד מעשות אלמא השתא הוא דגמר לשון רש"י:

א"ר שמלאי. כאן אין הגירסא מבוררת שאמר בשני המאמרים שכולה כהנים ואיך אמר ועשרה מישראל ובגמרא שם מביא מאמר הב' א"ר שימי עיר שכולה כהנים מקצתן עולין לדוכן ורמי אהדדי ומשני לא קשיא הא דאשתייר בי עשרה פי' עשרה כהנים שאינם עולים לדוכן שיענו אמן אז השאר יכולים לעלות לדוכן אך אם אינם משתיירים עשרה בביהכ"נ שכולם רוצים לעלות לדוכן כי אם שישתייר איזה יחידים שאינם רוצים לעלות אינו כדאי לקבוע ברכה עליהם אלא כולם עולים ומברכים אחיהם שבשדות ומ"ש כאן עשרה מישראל תיבת מישראל צ"ע:

עולים אל הארון. פניהם אל הארון וחוזרים פניהם אל העם וכל העם פניהם אל הארון נגד פני הכהנים:

ר"ש בן פזי. סוטה דף ל"ט א' ושם הגי' ריב"ל:

שאלו תלמידיו. מגילה דף כ"ז ע"ב:

מאי מברך. בגמרא הגירסא א"ר זירא א"ר חסדא אשר קדשנו:

מכשול ועון. הכוונה שמתפלל הכהן שיתן הש"י בלב הכהנים שיברכו בלב שלם ובעין יפה שלא יהיו טרודים במחשבות אחרות וזרות ויצא מפי הכהן בלא טעות וזהו בלא מכשול ויברכו כדין וכהלכה ולא ישכחו כל הדינים וזהו בלא עון:

מה שהבטחתנו. ב גמרא הגי' השקיפה ממעון קדשך וגו': לקרות

ברכת כהנים. הש"ץ המקרא תיבות הברכה אינו רשאי להתחיל תיבת יברכך עד שיכלה עניית אמן אחר הברכה של הכהנים אשר קדשנו וכו':

א"ר זירא ברכו ה'. בסוטה שם כל הענין ושם הגי' א"ר זירא א"ר חסדא:

פסוק כנגד פסוק. פסוק ברכו ה' כל מלאכיו כנגד פסוק יברכך שהכהנים אומרים שה' יברך אותנו כנגד זה אנו מברכים את ה' בפסוקים אלה שכתוב בהם ברכו ה' בתהלים ק"ג ובשבת במוסף אומרים פסוקים של תהלים קל"ד שיש שם ג' פעמים ברכה. א' הנה ברכו את ה'. ב' וברכו את ה'. ג' יברכך ה' מציון אך על שצריכים לפסוקים שכתוב בהם ברכה לה' ע"כ תחת פסוק יברכך ה' מציון שהוא מברך אותנו תקנו פסוק של תהלים קל"ה בסופו ברוך ה' מציון שמאחר שהתחיל בברכה לה' גומר גם הפסוק הג' בברכה לה':

כל האומר בגבולין. שלא נתקנו הפסוקים אלא לכבוד שם המפורש שאומר במקדשא בגבולין:

ואינו מאזין. ואינו נותן לבו ואזניו להאזין לקול הברכות וכשאומר הפסוק אינו מאזין:

ואינו מסביר פנים. שבעת הברכות צריך לשומעם ולקבלם באמונה ולשמוח בהם שיהיה ניכר בפניו שהוא מסביר פנים משמחתו בהברכות ומודה ומברך:

במדינה אומרים. סוטה ל"ז במשנה במדינה שעונים אמן על כל ברכה מחלקים לג' ברכות ועונים ג"פ אמן ובמקדש שאין עונים אמן א"כ למה יחלקו לג' ברכות שאין כאן במה להפסיק רש"י בגמרא סוטה דף מ"ג:

קומו ברכו. גירסת הגמ' כך הוא קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ומנין שעל כל ברכה תהלה שנא' ומרומם על כל ברכה ותהלה וכו' שלא היו אומרים אמן אלא תהלות ברוך שם וכו' ומה שלא עשו כן גם בברכת כהנים לומר תהלות שהיא ברכה לישראל ולא להש"י. אך לעיל שאמרו בהדיא שהיו אומרים פסוק של ברכו על כל פסוק לא שהכהנים הפסיקו בכל פסוק אלא שהיו אומרים הפסוקים בשעה שהיו מברכים:

במדינה נושאים. סוטה ל"ח א' במשנה:

לא מפני שאמרתי. פי' לא תהיו סבורים לזלזל בברכות אלו על שמסרתי הברכות בידכם ותהיו סבורים שעל שלא רציתי לברך בעצמי ע"כ מסרתי בידכם שתעשו כמו שתחפצו ולא אקפיד לא כן הוא:

באנגריא. פי' במ"ע עבודה נעשית באונס:

שתשלם הברכה. שתהא הברכה שלמה ורצויה ותחול עליהם בשלימות וע"כ אמור להם מלא אמירה מלאה בפה מלא תנחומא כאן: