פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יא:ב

דומה דודי. פי' ד"א כה תברכו שמ"ר פר' ט"ו סי' ד' שי"ר פסוק זה דף ט"ז ב' פסיקתא רבתי פר' ט"ו:

אין את אתא לגבן תחלה. הן אמת שאתה באת אלינו תחלה ולא אנו אליך כך אהבתנו ומהרת לבוא כצבי למהר:

בים זה אלי. הרי שראו אותו והראו עליו זה אלי ובפסיקתא ובשי"ר שם הגירסא שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה:

ויאמר ה' מסיני בא. בפסיקתא הגירסא עוד ויראו את אלהי ישראל ובשי"ר שם הביא פסוק פנים בפנים דיבר ה' עמכם והכל אל מקום אחד הולך שהיה ה' בהר סיני: וצ"ע שלא הביאו פסוק המפורש אצל סיני וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר:

לאורזילא דאיילתא. וולד ועגל של האילת שהוא קל ומהר יותר מהאילת:

זה מדבר סיני. שם ושם הגירסא אחר כתלנו של סיני והכוונה שכפה עלינו ההר כגיגית והואלמעלה על ההר וישראל למטה וההר ככותל ביניהם:

וירד ה' על הר סיני. אל ראש ההר ומביט מלמעלה מתוך החושך הענן והערפל כמו מחלונות שבכתלים:

שלשה חדשים. בשמ"ר פר' ה' סי' י"ט איתא ששה חדשים וע' מש"ש:

אלן מותריי' כמה אינון. משמע ששואל כמה יתר המספר האחרון על הראשון והשיב שהם מ"ה יום. אך בשי"ר ובפסיקתא הגירסא אלין מותריי' מה אינון כי מה טיבם שכתוב בפסוק השני מ"ה יתרים והם שני פסוקים סמוכים זה לזה ובפסוק השני כתוב אשרי המחכה ויגיע ודרשו שזה מורה על המשיח שכתוב עליו אם יתמהמה חכה לו על זה אמר אשרי המחכה ויגיע שיתכסה מהם אחרי בואו ויחכו לו שיתגלו שנית ולא יתכסה עוד:

למדבר יהודה. כמ"ש ישעיה מ"ט ט' י' לאמר לאסורים צאו וגו' על דרכים יראו בכל שפים מרעיתם. ובשי"ר שם הגי' מ"ד למדבר יהודה הה"ד עוד אושיבך באהלים כימי מועד ומ"ד למדבר סיחון ועוג כדכתיב הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה ופי' שמ"ש כימי מועד כמו שהיו בעת שעלו לרגל שלא יכלו כלם להיות בירושלים והצרכו לעשות להם סוכות מחוץ לעיר במדבר וכן בהליכה ובחזירה וללון שם במדבר יהודה וכן לעתיד. ומ"ש במדבר סיחון ועוג כמ"ש והולכתיה המדבר וגו' ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים ומ"ש לפתח תקוה היינו מ"ש אשרי המחכה כנ"ל וכמ"ש ויק"ר סוף פר' כ"ב ועמק עכור לרבץ בקר עמש"ש ודו"ק כי דבר עמוק הוא. ומ"ד למדבר יהודה היינו אחר ביאתם לארץ ומ"ד למדבר סיחון ועוג היינו קודם ביאתם לארץ:

הקוטפים מלוח עלי שיח. ובפסוק הקודם העורקים ציה שואה ומשואה ושם אין להם מה לאכול כ"א קוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים שזהו מ"ש והולכתיה המדבר בארץ ציה ושם הקוטפים מלוח וגו': זה כותל מערבי. שאינה חרב כמ"ש איכה רבתי פסוק היו צריה וכבר ממתין בעת הגלות עד יאסוף נדחינו ויגלה לנו:

בין חלון לחרך. שהחלון גדול מהחרך וע"כ אצל החלון אמר משגיח ברחבה ואצל החרך מציץ בדוחק מנקב קטן:

חי אני נאם ה'. ור"ד שאי סביב עיניך וראי כי כלם נקבצו באו לך וכמו שרמזתי לעיל מפסוק לאמר לאסורים צאו וגו' על דרכים ירעו וגו' ואז יאמר לציון על בני' שיבואו כי כלם כעדי תלבשי:

מכנסת זו לכנסת זו. בעת ברכת כהנים שכתוב ושמו את שמי וגו' ואני אברכם ואין כל הכנסיות מתפללים בכיוון שעות רק זו מקדמת וזו מאחרת:

בכל המקום. וס"ד אבא אליך וברכתיך ואזכיר את שמי פירושו על הכהנים שמברכים בשמו כמ"ש ושמו את שמי על בני ישראל:

באיזה זכות. זכו לברכת כהנים שמדלג ומקפץ כנ"ל על ההרים בזכות אבות שנקראו הרים עי' שמ"ר פר' ט"ו סימן ז' שמעו הרים. וכמ"ש ב"ר פר' מ"ג סימן ח' באיזה זכות זכו ישראל לברכת כהנים רי"א מאברהם כה יהיה זרעך כה תברכו. רנ"א מיצחק ואני והנער נלכה עד כה ורבנן אמרי מיעקב כה תאמר לבית יעקב וגם אמר אם כה יאמר וכאן לא הביא אלא מאברהם כי סמך עצמו על המבואר שם:

ישב כתיב. עי' ב"ר פר' מ"ח סי' ז' ושם מבואר:

השקיפה ממעון קדשך. וברך את עמך את ישראל אתה ולא ע"פ אחר והיינו על שצוה לכהנים שיברכו אנן מבקשים וברך אתה בעצמך:

עומד אחרינו. שעומד אחרי הכהנים שהכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם אל הקודש הרי הקודש אחורי הכהנים ומשגיח על העם מבין כתפותיהם ומבין אצבעותיהם של כהנים והכהנים הם רבים ובין ראש לראש יש חלל מה שהראש דק מן הכתפים. ודומים החללים כמו חלונות אך בין האצבעות הם חללים קטנים דומים לחרכים:

שבע ברכות. א' ואעשך לגוי גדול וכו' ז' ונברכו בך:

שבע פסוקים א' בפסוק ד'. ב' פסוק יו"ד. ג' פסוק י"ב. ד' פסוק י"ח. ה' פסוק כ"א. ו' פסוק כ"ה. ז' פסוק ל"א. היינו אחד בכל יום חוץ מיום שני שלא נאמר בו כי טוב ע"כ נאמר ביום שלישי ב' פעמים כי טוב וכן ביום ששי ב"פ כי טוב בעבור יום השבת שלא נאמר כי טוב:

ג' גדולות. ג' לשונות של גדולה וד' לשונות של ברכה:

אלא שתים. ואעשך לגוי גדול ואגדלה שמך:

אשר עשה את משה. והלא את הכל עשה אלא פי' שגידל אותם על כל דורם עי' ב"ר פר' ל"ט סימן י"א כל הענין ושם פירשתי בס"ד קחנו משם:

שאומרים אלהי אברהם. כמ"ש ב"ר פר' י"ד סימן ו' האדם הגדול בענקים ואברכך כמ"ש ב"ר פר' נ"ז כי ברך אברכך ברכה לאב ברכה לבן ואגדלה שמך מלשון גידול חבל שאינו פחות משלשה וכמ"ש יעקב חבל נחלתו והיה ברכה בלשון משנה על נוסח ברכה שלמה ופי' שבך חותמים ומשלימים הברכה מגן אברהם:

ומי גוי גדול. וכתוב שם ג' גדולות בג' פסוקים סמוכים דברים ד' פסוק ו' ז' ח' ולא הביאם המדרש כי סמוכים הם ודי באחד:

גורמת לג' דברים. מפורש ג"כ בב"ר פר' ל"ט סי' י"א:

לא ברך אברהם. ב"ר פר' ס"א סי' ו' כל הענין:

אני אעבוד ואשלים. כאן חסר וע"ש ועיקר הכוונה שעל שהיו האילנות כרוכים לא הי' יודע איך לעשות והסכים שיעבוד וישקה כל הפרדס כעבד נאמן ואלו שני האילנות יעשה המלך כרצונו וכן בנמשל הברכה דומה להשקאה וכן הוא בתנחומא סדר לך לך שעיקר הקפידה על ההשקאה ומ"ש אחד צדיק ואחד רשע אפילו למ"ד שעשה ישמעאל תשובה בימיו עיקר הברכה על הבנים ובני ישמעאל היו כלם עובדי עבודת כוכבים וכן הוא בהדיא שם בב"ר ס"א על בני ישמעאל:

אחרי מות אברהם. ויברך אלהים את יצחק בנו כי לא ברכו אביו אך יצחק בירך את יעקב כי גם עשו היה צדיק בעיני יצחק ורצה לברך אותו לבדו ולדעת הזוהר שאברהם לא היה יכול לברך בנו על שעדיין לא נפרש הזוהמא והפסולת וביצחק נפרש הפסולת מהאוכל: