פירוש מהרז״ו על במדבר רבה א:ב

זש"ה ראו דבר ה' המדבר. תנחומא כאן כל הענין בסימן ב' והדרשה על מ"ש במדבר סיני באהל מועד בסוף הסימן: והוקשה לו איך שייך לומר על הש"י המדבר הייתי:

שאמרתם למה העלתנו ממצרים. וס"ד למות במדבר (במדבר כ"א ה') שהתרעמו על המן וזה היה בשנת הארבעים בדור שני והיה ראוי שיעשה להם כדבריהם שימותו במדבר וע"פ מדה י"ז דורש ממעל ומנגד ומ"ש המדבר הייתי על המשפט:

וכי כמדבר עשיתי. דורש עוד הייתי על הנהגתו אותם במדבר ע"פ מדה ט' וי"ז ומדת ממעל כשהייתי עמכם במדבר אם הנהגתי אתכם כמו במדבר:

בסיגמטין. פי' במ"ע בלשון יוני מיני מצעות עי' שמ"ר פר' כ' סימן י"ח ופר' כ"ה סימן ז':

על מטותיהם. עי' שמ"ר פר' כ' סימן ח' שדרשו על פסוק זה ויסב אלהים ב' פירושים א' מלשון סביב כחומה וכמ"ש בסמוך ובזכות אהרן הקפתי אתכם והב' מלשון הסיבה כמ"ש במשנה ריש ע"פ לא יאכל עד שיסב:

פרש ענן למסך. פי' למחיצה והיינו מכל ד' רוחות סביב שאין תועלת במחיצה לצד אחד גם הביא פסוק זה שכתוב בו הג' מתנות פרש ענן וגו' שאל ויבא שליו ולחם שמים ישביעם פתח צור ויזובו מים:

כמה עננים. מכילתא בשלח פר' א' פסוק וה' הולך לפניהם יומם ספרי בהעלותך פיסקא פ"ג פסוק וענן ה' עליהם יומם ע"ש ושם במפרשים וצ"ע גם כאן סתמו דבריהם מנין דרשו כן:

רחוק שלשה ימים. כמ"ש במדבר יו"ד ל"ג וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה וסובר שהענן היה על הארון רחוק מישראל ג' ימים ובמכילתא וספרי שם ליתא רק גורסים ואחד מהלך לפניהם:

כל גיא ינשא. לעתיד לבא וכוונתו כמ"ש ויק"ר פר' כ"ז סי' ד' ובקוה"ר פסוק ואשר להיות כבר היה דף צ"ג שכל מה שיהיה לעתיד כבר היה מקצתו בעוה"ז וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

שאמרה שירה. ולכך זכתה שיהיו המים בזכותה לישראל שיאמרו שירה על המים ע"פ מדת מנגד ואין כוונת המדרש שמכאן אנו לומדים שהבאר בזכות מרים שאין מכאן ראיה שהרי משה ובני ישראל אמרו שירה יותר ממרים אבל עיקר הראיה ממ"ש לקמן תדע לך שכשמתה מרים פסק הבאר וצירף גם ראיה זו ויש להביא ראיה לדברי המדרש שאחר שירת מרים סמך פרשיות של ניסים על המים:

ואעפ"כ. לא די שלא לקחו מהם כלום אעפ"י שהיה להם טורח גדול עליהם אעפ"כ עוד זאת עשו שפרנסו אותם:

כיון שנסתלק משה. לפי מ"ש כאן חסר ביאור שהרי משה מת בז' באדר ומ"ש וישבות המן היה בט"ז בניסן כמפורש ביהישע ה' י"ב אך הענין מפורש בסדר עולם סוף פרק יו"ד ובמכילתא בשלח פר' המן ובילקוט יהושע בשם תוספתא דסוטה על פסוק וישבות המן ממחרת וז"ל כל זמן שהיה משה קיים היה המן יורד להם משמת מהו אומר וישבות המן ממחרת ולא שהמן תולה להם בחייו אלא אף במיתתו שמן המן שלקטו בז' באדר אכלו ל"ט יום עד י"ו בניסן וכו' כל הענין הרי שדעת התוספתא שפסוק זה וישבות המן ממחרת היינו ששבת בח' באדר ודרשו כן שהרי בפסוק הקודם כתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי וגו' וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לישראל מן שהוא כפול לשון וישבות וגו' ולא היה וגו' ע"כ דרשו וישבות המן ממחרת היינו מחרתו של מיתת משה ע"פ מדת נוטריקון מחר מת אז שבת מלירד אבל היה להם מן לאכול ל"ט יום עד באכלם מעבור הארץ ואז ולא היה עוד לבני ישראל מן וזהו כוונת התוספתא במ"ש משמת מהו אומר וישבות המן ממחרת ועי' תענית דף ט' א' ועי' מכילתא בשלח פסוק את המן אכלו וז"ל ר' יהושע אומר מ' יום אכלו את המן אחרי מות משה כיצד משה מת בז' באדר ואכלו ממנו כ"ד של אדר וט"ז של ניסן וכו' ובקדושין דף ל"ח דרשו מפסוק של בשלח ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען עי' ברש"י ותוספות ומה שהקשו בתוס' למה לא הביא פסוקים של יהושע אין לי לב להבין איך הוא בהדיא ולא זכרו כל המקומות שהבאתי שאין דרך להבין דבריהם אם לא על דרך שכתבתי שלא נזכר בפסוקי יהושע מיתתו של משה אצל שביתת המן ולפי פירושם צ"ע איך יתפרשו דברי הגמרא על מיתת משה ולשון התנחומא כמו במדרש כאן:

כיון שנסתלק אהרן. כמ"ש שם ויראו כל העדה כי גוע אהרן ידרשו בר"ה ב' אל תקרא ויראו אלא וַיֵרָאוּ וכמפורש כל הענין לקמן פר' י"ט סי' כ' וכאן הוסיפו עוד שגם הפרשה הסמוכה לה ותקצר נפש העם בדרך הוא ג"כ מטעם זה:

כמין כוורת. עגולה וארוכה שהיתה מתגלגלת והולכת עם ישראל בנסעם שהרי אינו מפורש שנשאוה בעגלה או במוטות הרי שהלכה מעצמה:

בחצר אהל מועד. שהמשכן היה עומד תמיד במקום גבוה בהר והענן היה ממיך כל ההרים כנ"ל כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיו מניח הר אחד למשכן ויליף כן ממ"ש עלי באר ענו לה שהול"ל ענו לה עלי באר אלא שקודם שענו לה היה ג"כ עלי באר שהיה עולה על הר כנ"ל שלא היה הר אחר וכמ"ש ביחזקאל שלעתיד יצאו מים חיים מהבית כך במדבר יצא המים מהמשכן ואח"כ ענו לה ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה כאלו כתיב עלי באר (עצמו לההר) ענו לה עלי באר על מי הבאר שיעלו להשקות כל ישראל שמאחר שלא פירש מה יענו לה הרי מפורש במקומו עפ"י המדות:

ואח"כ הבאתי לכם שלוים. היינו מ"ש בסדר בהעלותך לבד מ"ש בסדר בשלח שהיה קודם הבאר:

ארץ מאפליה. וכי הארץ והמדבר חושך ואופל ע"כ דורש על מ"ש וה' הולך לפניהם וגו' ולילה בעמוד אש להאיר להם בדמיון ההולך בלילה ואבוקה בידו וזהו מ"ש בידי הייתי מאיר לכם וכמ"ש במכילתא פסוק זה כמלך שנטל פנס ומאיר לבנו:

שמא אמרתי. עי' לקמן פר' כ"ג סימן יו"ד א"ת הַמדַבֵר אלא המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה אשר דברתי אודות הארץ מאפליה אם אחרתי וכמו שהביא הראיה ע"פ מדה י"ז מיהושע שהיה על אודות טובת הארץ:

לא נפל דבר. דורש עוד מלשון הפלה ונפילה כמ"ש לא נפל שע"פ מדה י"ז דורש מדת ממעל:

הרודה פת חמה. במסכת תרומות פ"י מ"ג מכשירין פרק ג' מ"ג עי' ערוך ערך רדה ובאמת שהוא לשון מקרא אצל שמשון כי מגוית האריה רדה הדבש אך על שמדמה לרדיית פת מן התנור ע"כ הביא לשון המשנה ועי' ב"ר פר' פ"ו סימן ב' ויוסף הורד נסחון כמ"ש יתנסח א"ע:

יכולה היא ליקבע. מאחר שכבר נתיבש הפת ולא יתכן לדבק רק עיסה לחה והצלחת ישראל היתה בירושלים כמו הפת בתנור ובגלות בבל אבדנו הכל:

כי הוא רודה. אחר שהיינו מקדם בירושלים בבה"מ מושלים ורודים על אחרים ובבבל נעשינו נרדים מאחרים ואיך נבא אליך ע"פ מדה ממעל ומדה ט' רדנו נרדינו איך נבא):

אמרו לו. פירוש אחר הוא כשהיית בא אלינו ושוכן בתוכינו היינו באים אליך בבית שכינתך ועתה בית שכינתך חרב וסלקת שכינתך איך נבא אליך ודורש רדנו מלשון שבירה וסילוק כנ"ל:

מי יתן לי. דורש ד"א המדבר הייתי כמו הייתי הלילה לאיש דהוא כמו אהיה עבר במקום עתיד או פי' ע"פ מדה ט' וממעל המדבר אהיה הייתי מי יתן שאהיה כמו שהייתי במדבר וע"פ מדה י"ז כמ"ש מי יתנני במדבר למה יתאוה להיות במדבר אלא פירושו של המדבר המפורש בתורה שהיו ישראל בו והייתי עמהם בנסים ונפלאות אך עכשיו ואעזבה את עמי:

שהייתי מתקלס. פירוש אחר על פי מדה י"ז שלכך מתאוה להיות במדבר על שהיה מתקלס בו שירת הים כמ"ש ישאו מדבר ובפסוק הקודם יורדי הים ומלואו שיורדי הים אמרו שירה כמפורש בתורה וישאו הוא שירה כמ"ש שאו זמרה וכמ"ש ויק"ר פר' י"ד סי"ב אשא דעי ועי' לקמן פר' כ"ג סימן ד':

לנשיא שנכנס למדינה. שכבש אותה בחזקה וסתר בניני' ויראו בני המדינה ממנו וברחו עם רכושם שלא ישלל מהם אך עיר חרבה ועניה שאין להם מה שישלול מהם אין להם לירא ממנו קדמו פניו וקלסוהו ונתרצה להם לבנותה מחדש כך הקב"ה בא לים הוצרך לבקעו ולקרעו וליבשו שלא יתכן לעבור בו באופן אחר כ"א לשנות טבעו על כרחו של ים וכן הרים כמ"ש ראוך יחילו הרים שהענן היה ממיך כל ההרים כנ"ל בסימן זה בדברי ר' הושיעה ובשעת מתן תורה הרים רקדו כאילים. רק המדבר לא נשתנה טבעו שלא נזרע ולא נטעה ולא נבנה בו אלא נשאר מדבר כמקדם אלא שהביא בו כל הטובות ממקום אחר לחם מן השמים מים מצור ושליו מהים וכן עמוד אש וענן ושאר הנסים וכל הדרשה על מ"ש במדבר סיני באהל מועד שבמדבר בנה לו כנסת ודר בו באוה"מ לא בים ולא בהרים כנ"ל: