פירוש מהרז״ו על במדבר רבה א:א

משפטיך תהום. רישא דקרא צדקתך כהררי אל ב"ר ריש פר' ל"ג שמ"ר פר' י"ד סימן ב' ויקרא ריש פר' כ"ז. עיקר פשוטו שדוד מהלל את הש"י במדותיו שהם גדולים וקטנים וכמ"ש בפסוק הקודם ה' בהשמים חסדך ואמונתך עד שחקים צדקתך וגו' משפטיך וגו' שהצדקה גבוהה ורמה כהרים הגדולים. והמשפט עמוק ושפל כתהום וא"כ יקשה שהרי כתוב וצדקתך אלהים עד מרום ועוד שהיה יכול לומר גם בהיפך צדקה כתהום משפט כהר כי כן הוא ע"פ מדה י"ט אם אין הכוונה רק להילול וכמ"ש כי נגע עד שמים משפטה. ועוד איך שייך לדמות מדותיו של הקב"ה השכלים אל הר ותהום ע"כ דורש ע"פ מדה כ' ומדת ממעל ומנגד ומדה ט' מדרך קצרה אא"ע שהצדקה והמשפט עצמו דומה להר ותהום ת"ע על הצדיקים מקבלי הצדקה על שעשו צדקה וכאלו כתיב צדקתך לצדיקים עושי צדקה כהררי אל משפטיך לרשעים מקבלי המשפט הרע על שעשו רע כתהום רבה ומ"ש כהררי אל אין פירושו על הגודל והרום וכן מ"ש כתהום רבה אינו על העומק והשפל אלא ע"פ מדה י"ז כל דבר למה ששייך לו שסוף שכר הצדיקים בהר מרום ישראל וזהו מ"ש משל את הצדיקים בדירתן וההרים מקום אור הפך התהום וסוף משפט הרשעים בשאול ותהום ומשל את הרשעים בדירתם ולפי הדרש הם דברים הפכים לא יתכן לדרוש ע"פ מדה י"ט כי אם ע"פ מדה ט"ז כל אחד מיוחד במקומו וגם פשוטו אמת שהצדקה גדולה ורמה כמו נויהם והמשפט עמוק (כמ"ש עמוקה משאול לכן הרחיבה שאול נפשה) כמו נויהם:

במה רשעים מתכסים. כדמפרש חזקיה והולך וזהו ע"פ מדת ממעל ומנגד ומדה י"ז:

בשאול שהוא חשך. כמ"ש סוף יו"ד אל ארץ חושך וצלמות וגו' ע"ש עוד והמדרש על שדורש שמתכסים בשאול בתהום שהוא חושך כמפורש בתורה הרי שגם השאול חושך על כן לא הביא כאן פסוק על זה אף שהוא מפורש:

צדקה שאתה מביא. דורש ד"א צדקתך וכפשוטו הצדקה שעושה בעולם ע"פ מדה ט' ומ"ש כהררי אל אינו על הגודל והרום אלא על הפרסום. וכן משפטיך ג"כ ע"פ מדה ט' שאתה מביא לעולם ומ"ש תהום רבה אינו על העומק והרוחב אלא הסתר היפך הפרסום ע"פ מדה ט"ז שמיוחד במקומו ולא עפ"י מדה י"ט כנ"ל:

בט' באב חרבה. תענית כ"ח במשנה:

בעשרים בחודש. וכן הוא בתנחומא וזה צע"ג שלא יתכן כלל שאין פסוק ביחזקאל שיהיה נזכר בו בעשרים בחודש. לבד זה מצאתי בירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה' לענין י"ז בתמוז שחושב במשנה שבו הובקעה העיר וז"ל כתיב מ"ב כ"ה ג' בתשעה לחודש הבקעה העיר ואת אמרת הכין א"ר תנחום בר חנילאי קלקול חשבונות יש כאן הה"ד יחזקאל כ"ו א' ב' ויהיה בעשתי עשרה שנה באחד לחודש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם יען אמרה צור על ירושלים האח מהו האח אין תאמר בא' באב שלזה כיון במ"ש באחד לחודש עדיין לא נשרף וכו' אלא קלקול חשבונות יש כאן וכו' מ"ד בט' לחודש הובקעה העיר בא' באב חרב הבית ומ"ד בי"ז הבקעה העיר בט' באב חרב הבית הנך רואה שלדברי הירושלמי צ"ל מראה ליחזקאל בא' לחודש היינו א' באב שחרב בו הבית ובתענית בבלי כ"ח מקשה על מ"ש בי"ז בתמוז הבקעה העיר והא כתיב בתשעה לחודש ומשני כאן בבית ראשון היה בט' ובבית שני היה בי"ז והמדרש בשיטת הירושלמי שהמדרש הוא אגדות ירושלמי שיש כאן קלקול חשבונות על י"ז בתמוז וט' באב שלפי דברי הפסוק הובקעה העיר בט' בתמוז וחרב הבית בא' באב ובמשנה חושב שהבקעה העיר בי"ז בתמוז וחרב הבית בט' באב והכל בבית ראשון ולדברי הכל בין זה לזה כ"א יום:

לגדל את ישראל. לעשות אותם דגלים כמו מלאכי מעלה וזהו שאו את ראש בני ישראל לקמן פר' זו סוף סימן ה' וסימן ט' ובפר' ב' סימן ב' וסימן ג' (עי' ב"ר פר' פ"ד סימן י"ב נטל קולמוס וכתב וכו'):

אופטיא. עי' מ"כ ועי' מ"ע הוספת דברים חדשים: