פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ח:ט

ימשמש עט״ז הנה הבין מב״י דמצוה שיש לה משך זמן יכול לכתחלה לברך אחר עשייה והוה עובר למה שאח״כ וע״ז אמר דאין מוכרח דאימא לכתחילה צריך כה״ג נמי עובר לעשייתן ממש ושאני כאן דרוצה ללבוש שלא ילך ד״א בלא ציצית וידיו מטונפות א״א אלא אח״כ ועמ״ש במ״א אות י״ב. ועל הלבוש קשה שכתב דא״א בענין אחר ועוד דיש לה משך זמן דמשמע לתי׳ אחר אפי׳ אין לה משך זמן והא ל״ד לטבילה ששם א״א בע״א דגברא לא חזי כלל משא״כ כאן דימתין עד שיטול ידו ובט״ז א״ש כדפרישית. ובנט״י לקמן דמברך קודם הניגוב התם הטעם דרוב פעמים ידיו מטונפות ואסור להזכיר השם אבל מצוה שיכול לברך קודם ממש וודאי צריך אע״פ שיש לה משך זמן. ולעיל סעיף א׳ יתעטף ויברך קודם עיטוף יע״ש: