פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ח:טו

הלן עט״ז האריך ועב״ח והם כעין דבריו. והנה מ״ש חובת מנ״א כלומר שאין חיוב לילך בציצית כ״א הלובש ד׳ כנפות מחויב לעשות ציצית (אבל לא חובת מנא ממש דקיי״ל כלי קופסא פטורין ואי היה מחויב לילך בציצית שפיר י״ל לילה מפסיקו) והנה הגמרא מנחות מ״ב א׳ ורש״י שם ד״ה א״כ רק פעם א׳ כשהיתה חדשה ומכאן ואילך לא הרי מבואר דוודאי פשטו לפעמים אלא לרבנן דרבי אף פשטו והסיח דעתו זמן מה לא הוי היסח הדעת וד״ת מברך כשמתעטף והמעיין בסוכה מ״ו א׳ לענין סוכה מסיק תנאי היא דר׳ מברך תפילין כל פעם שמניחן ורבנן אין מברך רק בשחרית ופירש״י ה״ה סוכה לרבנן יום א׳ מברך ותו לא דאין לילות מפסיקין הרי מבואר דוודאי כל ז׳ הימים לא היה סגור בסוכה ויוצא לשוק והסיח זמן רב אפ״ה לרבנן כיון דאין זמן פטור מפסיק די ברכה א׳ ה״ה כאן גם המקשה סובר דפושטו בלילה ואפ״ה לרבנן די ברכה פעם א׳ ותו לא ומשני כרבי דכל זמן שמניחן אף ביום הרבה פעמים מברך כל פעם ופריך אי הכ״י ביום נמי אי כרבי משא״כ לרבנן שפיר ומשני איניש צנוע הוה ולא שרי לגלימיה כולי יומא ופירש״י ולעולם כרבי ולא כרבנן ופריך עוד מ״ש מצפרא ופירש״י למברך באשמורת ומשני כי משני מכסות לילה ליום ופירש״י ב׳ טליתות היו לו והוכיח הרא״ש מכאן בהלכות קטנות ה׳ ציצית דאם לבוש טלית ולובש אח״כ דצריך לברך עוד הביאו הב״י אלמא כפירש׳י סובר. אלא בתשובה פירש בסוגיין פירוש אחר דהמקשה היה סובר וודאי הלכתא כרבי כדמסיק בסוכה מ״ו ואנן עבדינן כרבי יע״ש א״כ מה הוקשה לו ארב יהודה אלא דסבור דלא היה פושע בלילה הטלית (כיון דלילה זמן ציצית הוי מסתמא גם בלילה כו׳) ומשני כדרבי כלומר כמו רבי היה חולץ תפילין כמה פעמים ביום ומניחן ומברך ה״נ רב יהודה היה פושטו בלילה וזה עיקר התירוץ (בב״י כתוב בדפוס ברלין דרבי וצ״ל כדרבי או דברי רבי פירושו שהיה פושט״ן בלילה כו׳ ור״ל רב יהודה וכאלו אמר פושט ואטלית קאי) ופריך אי הכי כולי יומא נמי כשפושט ומשני איניש צנוע היה ולא פשט כל היום ש״מ דלמ״ד לאו זמן ציצית אפילו ישן בטליתו אין מברך דהא המקשה הקשה דלילה זמן ציצית ואהא אין חולק התרצן. והעלה הט״ז דפירש״י עיקר דהמקשה נמי סובר שפושטו בלילה רק סבר כרבנן דרבי ולדידהו אף הסיח זמן רב כמו סוכה רק יום א׳ מברך כיון שאין זמן פטור מפסיק ומשו״ה פריך דווקא אי זמן ציצית הוא הא אי לאו זמן ציצית כיון שפשטן וודאי מברך משא״כ אי אין פושטו אף דלילה זמן ציצית וגם לדידן בכסות יום חייב בלילה להרא״ש אין מברך בבוקר. והנך רואה מדאמר לא שרי כוליה יומא משמע הא שרי רגע מברך וזה מסכים כהמחבר סעיף י״ד אם לא כול״י יומא ל״ד רק זמן רב. ומסוכה מ״ו דאמר רבא לא אמר כשמעתיה דמעייל לבית הכסא ומנח תפילין כו׳ לא קשיא דלמא בית הכסא שאני דאסיר לכנוס שם בתפילין כמו שחילק הד״מ בסי״ד ובד״מ אות ז׳ י״ל דלרבנן כיון שאין זמן רב והיסח דעת אין מפסיקו כ״ש תפילין בנכנס לביה״כ והבן זה ועיין באות י״ו ועיין סוכה מ״ב רב יהודה אמר שמוחל וליה לא ס״ל ומ״מ יותר יתכן פירש״י: