פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ח:יג

וי״א עט״ז. העתיק דברי הב״י שהביא דברי האגור ופירש הב״י דמיירי בדעתו ללובשו מיד דאל״כ מ״ט דר״ח שחילק בין נשאר טלית קטן עליו וזה שלא כטור שנטה דעתו אם הסיר הטלית אדעתיה ללובשו מיד דא״צ לברך שנית ואף בלא נשאר קטן עליו. ובש״ע פסק הב״י כפירושו וכדעתו בארוך דצריך לברך שנית ואפילו קטן עליו ואפשר דדחה חילוק מהר״מ דמה טעם בנשאר קטן עליו וכמ״ש לבוש ואמנם נראה לי לומר דמשו״ה השמיטו המחבר חילוק ר״מ והוא דמהר״מ הנ״ל המוזכר באגור ור״ח א״ז אזלי לשיטתייהו במה שהביא הב״י לעיל בשם תה״ד העתק תשובה שמהר״מ סובר הליכה מביתו לביה״כ לא חשיב הפסק ולא הלך בטלית קטן לבית הכנסת וקשה מקע״ח ס״ב בהגה״ה מגמרא דברים שאין טעון ברכה לאחריהם הליכה מחדר לחדר הפסק וצריך לומר כמ״ש המ״א אות י״ז דטלית קטן עליו לא אזדא עדיין המצוה ומשו״ה בההיא דנשאל האגור שיצא מבית הכנסת והסיר טלית ובא אח״כ לביה״כ ולובשו חילק שפיר הר״ח א״ז אליביה דמהר״מ גופו פירש כן דהא דמברך שנית כשאין טלית קטן עליו והליכה כה״ג מחדר לחדר הפסק כשחזר לביה״כ ולובשו משא״כ כשהקטן עליו אין מברך דלשיטת מהר״מ הליכה לא חשיב הפסק וסובר כטור דאדעתיה ללובשו אין מברך רק מטעם מחדר לחדר קאתינן עליה משא״כ המחבר בסי״ג הכריע דהליכה חשוב הפסק ודינא דסי״ד באותו חדר עצמו ולא כטור וראיה מרבא בתפילין (ואין סובר חילוק ד״מ עט״ז י״ב) א״כ מה טעם בין נשאר קטן או לאו:

והט״ז ז״ל פירש דעת ר״ח דסובר כמו בר״ו בפירות דאם יש עדיין לפניו מהני ה״ה כאן (ואזיל לשיטתיה באות יו״ד עמ״ש שם דבעינן שיש עדיין מקצת הפירות) ואף לפסק המחבר בסי״ב דאין מדמה לפירות לבישה כמ״ש הט״ז שם אות יו״ד כאן אין מעשה חדש. והמחבר לא ניחא ליה בכך ומשו״ה השמיטו. והקשה על הרמ״א בקושיית ל״ח ומ״א אות י״ט דאם י׳א ב׳ תרתי בעי קשה מסימן כ״ה סי״ב דהתם אין נשארו תפילין כו׳ ואפ״ה א״צ לחזור ולברך ואם לומר י״א הללו אפילו באין דעתו קשה למה כקושיית ב״י ועמ״א בזה ועיין אות י״ב. והנה דברי הלבוש לכאורה ירעו קדקוד דכאן פסק כהמחבר דצריך לברך ובסימן כ״ה סי״ב פסק דא״צ לברך כשהזיזו אדעתיה להחזיר למקומן וראיתי בא״ר אות ט״ז הרגיש בזה וי״ל דשאני ליה בין הסירן לגמרי ובין הזזה ובזה מיושב קושיית רמ״א אהדדי דג״כ שני ליה בין הסירן לגמרי ובין הזזה ודברי הלבוש מחוורין כשמלה ואמנם בא״ר כ״ה אות כ׳ כתב ה״ה הסירן ויש לכוין דברי הלבוש וא״י איך וכדכתיבנא. עמ״ש במ״א אות י״ח מזה: