פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב עה:ב

או עט״ז הנה להמחבר ערוה ראיה אסור אפי׳ ברשות אחרת ועוצם שרי אפי׳ תוך ד״א ברשות אחת דלא יראה אבל והיה מחנך לא קאי כ״א אצואה ומה״ט בצואה הרהור אסור ובערוה שרי. ובצואה ההיפוך מזה דתוך ד״א אסור בעוצם ומאחוריו נמי אסור והיה מחנך וכל דא מחנך קרינן וראיה להרא׳ש שרי דלא יראה לדידיה קאי רק אערוה ומש״ה ברשות אחרת שרי כמבואר בע״ט ס״א. ואמנם ברשות אחת לפניו כמלא עיניו להרא״ש צידדנו בזה בחידושינו אי מדרבנן או מ״ה דכל לפניו כמלא עיניו מחנך הוי א״כ אין קושיא מלפניו כמלא עיניו דאסור בלילה או עוצם כבע״ט דמחנך בעינן רק הלשון קשיא ליה להט״ז ומ״ש מתוספתא דתרומה משנה הוא בתרומה פ״ב ולא הבינותי מ״ש לב״י ערום יהפוך פניו מאן לימא לן להב״י דלא קפיד אגילוי ערוה וגם להט״ז אפילו בלא טעם דגילוי ערות א״א בהחזרת פנים כ״א נגד ערוה אחרת כמ״ש אח״כ החזרת פנים דוקא שיהיה הערוה מאחוריו וכבר פירשתיו בע״ר מזה במה שחילקו הב״ח וט״ז ומ״א בין מים דמכוסה הוי וכאן אין להאריך. גם יש לראות ערוה בעששית הא מתחזי״א דמשמע אף מכוסה בעששית ולא מהני עוצם עיניו והא לא גרע מכסוי המים דמהני עוצם עיניו:

כללא דמלתא דבר שאסור משום הרהור טפח באשה ושיער וזמר וכדומה אם אין רואה ואין שומע שרי דגוף האשה לאו ערוה ממש (ער״מ) אלא הרהור והעד דיושבת וקוצה חלתה. וזמר בפנויה שלא בשעת ק״ש שרי כמבואר באה״ע כ״א ויראה פנויה נדה מכלל ערוה הוי וגם חייב״י לאוין יע״ש וקול פנויה עכו״ם כהן ודאי אסור לשמוע ואפילו ישראל בפרהסיא יש בו מיתה וכרת מד״ס ובכלל עריות קרי לה באה״ע ט״ז אין מקומו פה וערוה בראיה תליא מלתא אפילו ברשות אחרת אסור אף להרא״ש בע״ט ס״ב דכאן לא יראה כתיב ואם עוצם עיניו בזה י״ל דשרי עמ״א ע״ט ח׳ ושם יבואר אי״ה וכן ערוה בעששית או במים שרי כשעוצם עיניו וזה אף הב״ח ומ״א ואף הט״ז י״ל דמודה לזה. אבל העומד נגד ערוה להמחבר מהני עוצם ולדידהו דוקא חזרת פניו שיהא הערוה מאחוריו שרי הא עוצם או החזיר פניו לחוד לא מהני ובערוה א״צ מחנך דאפי׳ תוך ד״א מאחוריו שרי דלא קאי מחנך רק אצואה וזה לכ״ע ובצואה אי לא יראה קאי עלה מחלוקת הרא״ש ורשב״א בע״ט ועמ״א בע״ו ס״א לענין צואה ובע״ט אי״ה ושם יבואר: