פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב עה:א

וי״א כו׳ בטו״ר כתב כו׳ עט״ז מהציון הלז אחשוב אני שאדונינו ז״ל כיון כוונה גדולה. כי בגמרא (ברכות כ״ד א׳) אר״י טפח באשה ערוה אר״ח שוק באשה ערוה שנאמר גלי שוק ותגל ערותך ויש ג׳ פירושים א׳ בחה״ר (ועב״י) לומר שוק הוי מקום צנוע באשה ב׳ הב״ח כתב דשוק באשתו פחות מטפח הוי ערוה לק״ש ג׳ דר״ח בא לומר דבאשה אחרת פחות מטפח נמי ונקיט שוק ה״ה שאר איברים המכוסים וכהגמי״י (ומרש״י ד״ה שוק בא״א יורה כחה״ר והב״ח כתב בזה עמ״ש לקמן אי״ה) א״כ בגמרא י״ל כפי׳ הג׳ ובטור א״א לומר כן דפסק באחרת נמי טפח בהכרח כפי׳ הב׳ דבשוק באשתו שוק פחות מטפח אסור לק״ש ויורה ע״ז הלשון שכתב טפח מגולה באשה אסור לקרות ק״ש אפילו אשתו וכן שוקה להסמיך שוקה לאשתו כאמור והמחבר הביא לשון הטור ושינה בכוונה טפח מגולה אפילו אשתו אסור כי סובר וכן שוקה כחה״י. ולכן השמיט בכאן שוקה והר״ב יפרש כפי׳ הג׳ והביאו והט״ז ז״ל כתב כי למה השמיטו שוק י״ל שוק באשתו פחות נמי והוי חומרא כי באפשר שניהם אמת כי שוק אאשתו כו׳ פחות מטפח והגמי״י נמי מוכרח מדאמר טפח באשת״ו ולא אמר אלא לק״ש ויהיה אפילו באשה אחר׳ לפיסול ק״ש דאפילו חוזר וקורא (עמ״ש במ״א אי״ה מזה על ח״מ פ״ג מק״ש הי״ו) ש״מ באחרת פחות מטפח נמי אסור בק״ש וחוזר וקורא והבן זה ועמ״א בזה והוי יודע דלשון שוק היא מארכובה (ערש״י ויקרא ז׳ ל״ב ובתי״ט פ״י דחולין מ״ד וכ״פ הר״מ ז״ל בה׳ מעה״ק פ״ט ה״י ושוק לפעמים נקרא ירך) נמצא כל הרגל עד ארכובה שקורין קניא שם במקום שהולכין יחף ומגולה אפשר אין חשש ובמקום שדרכן לכסותן טפח ומארכובה למעלת פחות מטפח נמי ועב״ח כתב שוק מטונף כו׳ היינו מחמת מלאכה יע״ש. עיין נ״ץ פי׳ דברי ר״ח כן חגיגה י״ג א׳ רש״י ד״ה רכובה יע״ש:

אפלפל קצת הנה אמר שבאשתו ולק״ש ולא סתם לק״ש מוכח כהגמי״י ועב״ח שהקשה על הטור איך כתב באשה אחרת טפח דאסור בלא ק״ש להסתכל ש״מ דס״ל אין חוזר וקורא ותי׳ דבהסתכל בלא נהנה שרי וכ״מ בא״ע כ״א ס״א ולק״ש אסור ולפ״ז הגמי״י והר״ב נמי בראי׳ בעלמא מיירי וא״צ לחזור ולקרות כמ״ש הפר״ח ע״ג בהרהור והא דלא אמר לק״ש מוכח כהגמי״י אלא מרש״י ברכות ד״ה לאיסתכולי אם אשת איש היא משמע פנויה שרי אמאי לא מוקי לק״ש סתם בפנויה ש״מ פנייה נמי פחות מטפח אסור כהגמי״י הן אמת שבאה״ע כ״א ס״א וב׳ מבואר דאסור בתולה מדרבנן עכ״פש עב״ש אות ב׳ וצ״ע כעת:

מהלבוש הבנתי שהשמיט הגהות רבו שסובר דפסק כרא״ש דבאשה אחרת נמי טפח בעינן ולזה סיים הלבוש ודוקא לאי״ש הא לעצמה וה״ה ב׳ נשים קורין כן וזה יורה כב״ח שהר״ב הסכים להמחבר עמ״ש במ״א אות א׳ מזה זהו מה שרצינו לבאר בכאן:

במ״ש רש״י ברכות כ״ד א׳ ד״ה שוק וד״ה ערוה כתבנו לעיל וצריך תו׳ ביאור כי נאמר דבא״א המסתכל ונהנה אסור מ״ה אפי׳ במגולה כמו שיראה הרואה באה״ע כ״א א׳ הא בראיה בלא נהנה שרי וכמ״ש הב״ח ופשוט הוא הא במכוסה אף ראיה בעלמא אסור וז״ש רש״י בא״א ויורה כחה״ר והבן זה עיין ב״ש אה״ע קס״ט ל״ב ובאר הגולה שי״ן ובס׳ חליצה רשמתי:

מ״ש המחבר בס״ד אסור לקרות נגד ערות עכו״ם הא נגד ערות בהמה שרי פר״ח ומבואר הוא ברכות כ״ה מה״ד בשר חמורים אלמא בבהמה לית לן בה. הרהור מותר נגד ערו״ה שבת ק״ן א׳ ורש״י שם הביאותיו בע״ד מזה יע״ש: