פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב עא:ב

ואפי ׳ עט״ז מ״ש ול״ד לחתן דפסקינן דאין חייבין לקרות לכאורה מלת דאין ט״ס ר״ל בסי׳ עיי׳ן פסק בש״ע דבזה״ז קורא משמע חיובא (עמ״ש שם) א״כ למה כאן אין חילוק בין זמן התלמוד לעכשיו ותי׳ דהתם בכוונה עכשיו יוהרא אם לא יקרא משא״כ כאן דפטור משום שאין מי שישא משאו או כבודו אין חילוק בזמן הזה. ואם נגרוס דאין חייבין קאי למה שפסק הש״ע בעיי״ן מדינא דש״ס דפטור ואין חייבין קאי למה שפסק הש״ע בעיי״ן מדינא דש״ס דפטור ואין חייבין הא רצה קורא אף מדין הש״ס ועכשיו מחויב והיינו כר״מ ז״ל כל הפטור מק״ש אם רצה קורא ונכלל גם אונן כמ״ש הב״י בסי׳ עיי״ן וא״כ איך פסק כאן דאין רשאי להחמיר עכ״פ באין מי שישא משאו לז״א דכאן שהטעם כבודו או משאו פסק דלא כר״מ משא״כ לעיל משום כוונה אם רצה רשאי ועב״ח ועט״ז ומ״ש אונן ילך לביה״כ ויאמר קדיש אם יש מתעסקין דליכא רק מפני כבודו וזה כבודו שיאמר קדיש ועא״ר קל״ג אות נ׳ ובי״ד שע״ו בט״ז ד׳ דבחול אין אומר קדיש מיירי באין מתעסקין רק הוא אז איכא משאו אסור לומר קדיש. ובנה״ך בי״ד דכ״ז שלא נקבר המת אין דין גיהנם ואין קדיש להציל מגיהנם ויראה אם אין בנים אחרים שאין גוזל רשאי לומר קדיש כה״ג שכתב הט״ז: