פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב עא:א

אפי׳ עט״ז הביא דברי הרא״ש דאפי׳ בעיר אחרת פטור ואין רשאי ועי״ד שמ״א ובש״ך ה׳ דלא כב״ח שפסק בעיר אחרת אוכל בשר ויין כשבעלה בעיר יע״ש. והנה הרא״ש ור״מ פ״ד מק״ש מחולקין להרא״ש בשר ויין אסור דלא פלוג ולהר״מ הטעם שאין לבו פנוי עד שיקברנו וזה בק״ש דבעי כוונה משא״כ בשר ויין גם עתה בלא״ה א״א מכוונין. והט״ז כתב דתליא זה בטעמים שכתב ירושלמי באות ב׳ מבואר דלטעם שישא משאו כה״ג דר״ת מותר בשר ויין וחיוב במצות ולטעם כבודו של מת היינו שלא יאמרו מת זה קל הוא בעיניו של אונן ולא חרד על מיתתו ואין נבהל כמ״ש בלבוש א״כ אף בעיר אחרת ובעלה בעיר אסור בבשר ויין ואין קורא ק״ש (עיין בהגהות לבוש הוא לאו מדברי הלבוש והוא כפי׳ הרא״ש כבודו של מת שיהא פנוי לחשוב בצרכי קבורה ומש״ה בעיר אחרת הוצרך לומר לא פלוג) עמ״ש בסוף הסימן קצת דינים: