פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ע:ב

גומר עט״ז האריך. דע כי המחבר ס״ד היה עוסק בצ״צ והגיע כו׳ ובס״ה היה עוסק ולא כתב הגי״ע י״ל דאדסמוך קאי והתחיל בהיתר דוקא אין פוסק לחמשה אלו ומינה באיסור בצ״צ נמי מפסיק דשלא כדין התחיל (עכ״מ וב״י כאן) והמ״א באות ו׳ דחה זה. והט״ז הקשה על התי׳ הב׳ דודאי הר״מ ז״ל סובר להנך חמשה אף באיסור אין פוסק כל שיש שהות דהרי בפירוש המשנה פי׳ מפסיקין לק״ש ולא לתפלה מלתא באנפי נפשה ואד״ת אבל ברישא אף לק״ש אין מפסיקין (ולא כרש״י דפי׳ ומפסיקין בוי״ו ושאני ד״ת דהאי שנון והאי שנון מוטב יקרא ק״ש וד״ת) וע״כ מתני׳ בהתחיל באיסור מדפריך אלולב דשם באיסור ודאי א״ש מתני׳ דשבת בהתחיל באיסור ואפ״ה פירש הר״מ במשנה דדין וכדומה אין מפסיקין היפך דברי הב״י בתי׳ הב׳. והר״ן דכתב התחיל בהיתר אין פוסק ומתני׳ דשבת באיסור ומפסיקין לק״ש (בוי׳ו וקאי ארישא ג״כ ובחידושינו הארכנו במשנ׳ שבת ט׳ ב׳ וי״א א׳) גם מ״ש הב״י וכ״מ דמ״ש הר״מ ז״ל ואם פסק משובח למ״ד מדר״ז בסוכה הא התם בלולב בהתחיל באיסור וגם במסקנא מיירי באין שהות שם כמ״ש הט״ז אח״כ. ע״כ סי׳ דבאמת דיש תי׳ לחלק בין שהות או לאו ודאי נדחה תי׳ ד״ת דרבנן ואין חילוק אף בד״ת סובר הר״מ אפי׳ באיסור אין פוסק ומש״ה הר״ז משובח כיון דה״א דיש חילוק בין תורה לדרבנן:

ומ״מ מ״ש המחבר בס״ד בצ״צ והגיע משמע הא באיסור פוסק הא בכ״מ כתב דלמד זה מעיבור החודש ובב״י כתב מירושלמי בצ״צ כעוסק בתורה (דרבים) ובת״ת דרבים משמע בפ״ט וק״ו אפי׳ באיסור אין פוסק ובגמרא שבת י״א דפריך והתניא כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק״ש כי תניא בעיבור שנה ומאי פריך דלמא בהיתר אלא דכשם לתפלה היינו באיסור ואהא משני בעיבור שנה באיסור אין מפסיקין ולמה כתב המחבר והגיע. גם בכ״מ פ״ב מק״ש הה״ו דאדסמוך קאי ואם כן כ״ש צ״צ וקשה כדאמרן:

עיין נ״ץ מ״ש לחלק בין ק״ש זמנה קבוע לולב כל היום ובחידושינו כתבנו כעין זה ומ״ש דהר״מ למד מדמוקי מפסיקין לק״ש בד״ת ולא הנך דרישא כתבנו בחידושינו ואין מפסיקין לתפלה מיותר יע״ש. ועא״ר כאן ואי״ה בפ״ט וק״ו תפ״ט ותרנ״ב יבואר עוד בזה וכאן אין להאריך ועיין לבוש ס״ד וס״ה נתחכם בזה הביאותיו במ״א אות ו׳: