פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ע:א

מ״ש המחבר בס״ב לרש״י בהגיע לחינוך פטור היינו כבר שית ושבע הא יב״ש חייב לחנכו כמו בתפילין ע׳ ב״ח כאן ובסימן ל״ז במ״א אות ג׳ ד׳ להמחבר נמי דוקא יב״ש הא פחות לא מכ״ש דק״ש וכאן כתב רק ראוי לנהוג כר״ת. ואמנם בע״ץ ב׳ כתב דתפילין וציצית זמנם כל היום יע״ש ואמת מציצית (בסי׳ י״ז) ראיה דהתם פחות מיב״ש נמי כל שיודע להתעטף. ומ״ש רש״י ברכות ב׳ ב׳ דקטנים חייבין בתפלה דרחמי לר׳ יהודה דתפלת השחר עד ד״ש אפשר אינו מצוי הא לרבנן בלא״ה עד חצות עסי׳ ק״ו ב״י:

מק״ש עט״ז הביא דברי ב״י ונ״מ האידנא באולי דאם רצה החתן שלא לקרות הרשות בידו (דמש״ע אין הכרע אי מחויב לקרות ועמ״א אכתוב דמשמע דצריך לקרות עתה) לכן כתב זה ובאלמנה אף שעוסק בהכנת נישואין לא מחשב לטרדא רק מצוה לחוד ועב״י וממ״ש המחבר שלשה ימים ולא כתב ד׳ לילות סובר עד מ״ש ולא עד בכלל וחייב במ״ש ועיין פר״ח כ״כ שדעת מהרי״א והמחבר כן אבל הרא״ש והרע״ב פירשו עד בכלל. ובאמת במהרי״א י״ל כן אבל בב״י הונח לו בתירוצו א״כ ד׳ לילות נמי שפיר ולמה חזר כאן. ובע״ץ אות ג׳ ועד בכלל יע״ש. ומ״ש באות ה׳ מכאן ואילך ימחול לה מכרות שפכה מא״ל אלא דאין טרוד עוד. ועתה מקדשין תחת החופה וגם בזמנם באשת ישראל איכא ס״ס (כתובות ט׳) אלא דמ״מ רוצה לידע אם אין מופקרת וה״ה כנס אשה שנכנסה לחופה ולא נבעלה כאמור ונ״מ עתה למ״ד אם רוצה אין קורא גם כרות שפכה עיין הרע״ב ותי״ט פ״ב משנה ה׳ דברכות מ״ש על הרע״ב ד׳ לילות י״ל אדרבה דל״ת ולא עד בכלל. ועמ״ש שם לטעם כ״ש גם בה וישהה יע״ש: