פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב סט:ג

סומא עט״ז ובמגילה פ״ד מ״ו ר״י אומר כו׳ ה״א דלא פליגי על ת״ק אלא שת״ק אומר פורס וידלג יוצר אור ור״י מפרש לה שלא יאמר יוצר אור או שת״ק מיירי בראה ונסתמא (ויהיה פורס התחלה וכדומה או פרוסה כי לא יאמר יוצר אור וא״צ) קמ״ל מתרץ מ״ש וכ״כ מ״א ז״ל עיין ב״ח. מ״ש ברצ״ח התם סומא אין אומר מאורי אש דבעינן שיאותו לאורו עמ״א שם י״ז משא״כ הכא על שנהנה: כתב הפר״ח יש מקומות שהקטנים פורסין על שמע ומיחה בהם ממשנה מפורשת (מגילה פ״ד מ״י) ולא שמעו לקול מורים. והנה להר״ב עכשיו שא״א כ״א ברכו ועונין כו׳ י״ל לדין המשנה יוצר אור להוציא שאין בקי (ויהיה פורס התחלה) א״כ קטן אין מוציא גדולים דהוי תרי דרבנן או שאין כבוד לציבור שקטן יוציאם מאחר דבעינן על עשרה דוקא כר״י (הביאותיו לעיל באות א׳ יע״ש) משא״כ עתה שכולן בקיאין רק עונין ברוך כו׳ י״ל קטן פורס אלא הפר״ח כתב להמחבר (דנמשכים אחריו כל בני ספרד) וגם עתה אומרים יוצר אור ופורס א״כ כבר התפללו רק שלא יהא נראה ככופר (דלהמחבר בסימן נ״ט ס״ג לא ברירא רק ויש לחוש והבן) א״כ אפ״ה אין קטן פורס אע״ג דלא מוציאם ואדרבה האחד אומר יוצר אור עמ״א ובאות א׳ וא״כ אין חילוק בין דין וזמן התלמוד לעתה ומ״מ הנך רואה שגם להר״ב יש למנוע שלא יפרוס על שמע קטן ומיהו כל שהגיע לכלל שנים אין מדקדקין דברכות ק״ש דרבנן הוי ותפלה נמי אף לר״מ ד״ת מ״מ די בפ״א ומכ״ש קדושה זה ודאי דרבנן ועסי׳ נ״ג ונ״ה בזה:

עיין במ״א סי׳ ג״ן אות י״ו בסומא י״א חייב בכל המצות מ״ה וי״א מדרבנן עיין תוס׳ מגילה כ״ג וב״ק פ׳ החובל ובפתיחה כוללת כתבנו מזה די״ל במ״ע פטור לר״י לא לאוין ועיין ב״ק פ׳ החובל ואי״ה יבואר במהדורא בתרא עוד מזה בפתיחה כוללת: