פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרצא:ב

גם עט״ז ולא הבינותי דהא מניחין חלק כדי היקפו בראשו וכמו שיש מחלוקת בעמוד (הוא העץ שמחברין בו בראשו או בסופו) או בראשו או בסופו כך יש מחלוקת בחלק וכיון שכן הי׳ להניח חלק בראש וסוף ועוד דעושין מעשה וגוללין מסופו לראשו גם היה אפשר לצאת בעמוד ב׳ הדיעות לעשות עמוד בראשו וסופו ומ״ש בשם הרשב״א מבואר בסי׳ תר״צ במ״א אות ט״ו דהשומע צריך שישמע כל תיבה ותיבה אלא שאין השומע צריך לכוין בכל תיבה יע״ש ושם נתקשיתי בלשון התשובה וכאן אין להאריך:

והנה המחבר כתב צריך היקף גויל שיהא כל אות מוקף גויל וחטוטרות לחי״ת ב׳ זיינין כו׳ ותליית ההי״ן וקופי״ן הכל כס״ת כסברת ר״ת לבד מה שהוזכר בפי׳ בו שאין שוה לס״ת ואלו לתייג שעטנ״ז ג״ץ הביא ב׳ דיעות ומעיבוד אין קושיא דראיה ממגילה בין הכתובים כמש״ל ובב״י עמ״ש הטור ובה״ג כתב שא״צ לתייגה עשה כלומר ודלא כר״ת אפשר כוונתו דל״ד תייגין ה״ה כל דיני ס״ת אין לה לבד מה שהוזכר בפי׳ ששוה לס״ת וקשיא כאן וכדכתיבנא גם מ״ש חטוטרת חתי״ן הא בס״ת לא נהגו הסופרים בחטוטרת וכ״ש מגילה ועבסי׳ ל״ב שהסופרים דווקני כתבו חטוטרת לא שאר סופרים (ויש כדמות ראיה ממ״ש שלא יעשה ההין חיתי״ן) ובי״ד רע״ד השמיש שם בטור וש״ע חטוטרת ועמ״א סי׳ ל״ו אות ג׳:

עוד אבאר לך בי״ד רפ״א ס״ג וד׳ ס״ת עבד ואשה וקטן פסולים דיליף מתפילין יע״ש ובמגילה אשה ועבד מחויבין עכ״פ בשמיעה יכולין לכתוב אבל קטן אף שהגיע לחינוך ל״ד לגדול כמבואר בסי׳ תרפ״ט פסול לכתוב. וממזר וגר דיש פוסלין לכתוב ס״ת ועש״ך שם אות ח׳ הטעם בשם המרדכי דממזר אין מוציא רבים י״ח פסול לכתוב ולפ״ז ה״ה מגילה ויראה דיכתוב מי שיכול להוציא בעשיית המצוה. ודע דמ״ש המרדכי שאין מוציא רבים י״ח הוא פלא בעיני דממזר הוי ישראל גמור ומחויב בדבר ולומר דפסולי קהל אין בכלל הערבות כ״א הכשירים וה״ה מצרי ואדומי (ומיהו פ״ד אין חסרון מצד נשמתו ועיין תי״ט ר״ה האידנא מוציא מטעם ערבות א״כ יש ליישב זה וצ״ע כי לא מצאתי בשום פוסק זה ועיין לעיל סי׳ ג״ן ונ״ה ממזר להיות ש״ץ יע״ש גם שומע כעונה). ודע דהש״ך בי״ד שם כתב טעם דממזר וגר אין חייבין בכל המצות מש״ה פסולים יע״ש והיינו ממזר מותר בשפחה ועאה״ע סי׳ ד׳ וב״ש שם וגר מותר בממזרת ומצרי ואדומי (אבל שאין ראוי להיות מלך ודיין בחליצה א״כ סומא בא׳ מעיניו נמי לפסול לס״ת) אבל בש״ע שם גר תושב והיינו שקיבל שלא לעבוד עכו״ם בשיתוף וענין שיתוף ביארתיו בפריי לי״ד משמע סתם גר צדק כשר לס״ת וא״כ לט״ז שם אות ד׳ ממזר כשר למגילה ולמרדכי פסול ועמ״א ל״ט אות ט׳ בשם ד״מ ממזר וגר תושב כשר לתפילין וקשה הא כתיבה בעינן לשמה בתפילין ואיך יוכשר ועמ״א ל״ב ובדפוס פיורדא בד״מ נשמט מלת תושב יע״ש. שוב האיר ה׳ עיני ועיינתי במרדכי דפוס קראקא סוף ב״ק דף נ״ו (בדפוס יש שם טעות עיין בנומר תחתון שם ז׳ ח׳) הביא מסכת סופרים הגירסא גר סתם והמרדכי לפי שיטתו מפרש גר תושב אבל לטעם שאין מוציא רבים י״ח כמ״ש המרדכי שם בשם רבינו שמחה דל״ג ממזר דבס״ת כל המוציא רבים י״ח כותבו וממזר מוציא והמרדכי גריס לה ממזר ויליף דממזר אין מוציא רבים י״ח או מ״ה או מד״ס ולפ״ז ה״ה גר צדק למ״ש הרא״ש בברכות שאין נשים בכלל הערבות יע״ש דף ך׳ ב׳ וגם לטעם ש״ך ה״ה גר צדק ובמ״ס גרס סתמא גר וכדכתיבנא ועמ״ש בסי׳ ל״ט וג״ן ונ״ה וצ״ע: