פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרפז:א

ולשנותה עט״ז רש״י מגילה דף ח׳ ובגמרא יליף מקרא אקרא יומם כו׳ ולילה כו׳ ולטעם רש״י נ״מ אם שגג ולא קרא דיקרא עד הנץ החמה דאיכא זכר לנס שהיו צועקים בשעה שבנ״א ישינים בעמוד השחר וביום בנץ החמה:

והוי יודע שמ״ש בש״ע מהנץ החמה משנה מגילה ך׳ א׳ ובר״מ פ״א ממגילה ובטור לא מצאתיו (בש״ס ציינו טוש״ע בטור לא מצאתיו רק בש״ע) ועיין לח״מ פ״א מהלכות מגילה הוקשה לו אמאי לא אמר זה הכלל כשר כל הלילה לאתויי מגילה ואם נאמר דמגילה יכול לקרות עד הנץ כמ״ש המ״א בשם הגמ״י א״ש דמתני׳ דיעבד מיירי דהא הקטר חלבים לכתחלה עד חצות. ומיהו בלא״ה אין לומר דמרבי מגילה בזה הכלל דאמאי לא תנן בהדיא מגילה דאיירי בה מקודם ומדלא תנן לה ש״מ לכאורה כה״ג מ״נ כאמור דיעבד קורא של לילה עד הנץ. ומה״ט נמי לא אמר זה הכלל לרבות ק״ש דיעבד בשוגג ואנוס זמנה עד הנץ ולומר שזה סעד לר״ת ריש ברכות דהלכה כרבי יהודא מפלג המנחה דהא פסח נמי דלא כהלכתא דהלכה כראב״ע כמו שכ׳ התוס׳ יע״ש:

עוד אבאר לך שהב״י כאן ומביאו בש״ע תרצ״ג מפלג המנחה יש להקל לאנוסים ובפר״ח שם הקשה עליו דל״ד לק״ש ועמ״ש במ״א מזה. ולכאורה עכ״פ בין השמשות כל שיש אונס יוכל לקרות ספק דרבנן לקולא עסי׳ תפ״ט בחומרא לכתחלה אין לעשות ספק דרבנן עמ״א ו׳ וט״ז ה׳ משא״כ ביש אונס וא״ש דלא אמר זה הכלל לאתויי מגילה דביה״ש נמי דיעבד כו׳ ולמ״ש הט״ז דברי קבלה י״ל ביה״ש לא יצא גם מק״ש קשה אימא לרבות ק״ש. עט״ז כאן ב׳. ואי״ה בתרע״ט ס״ב אבאר עוד: